כל כך פגעת בי שכבר לא יכולתי לבכות
הדמעות שלי נעצרו פתאום מהמילים הכואבות
כל מה שאת רוצה, שאני יהיה "נורמלית", כמו כולן
כל מה שאני יודעת, שזה לא אשמתי

ואני לא רציתי בכלל שתרחמי עליי
ולא ידעתי שאת לא מכירה אותי עד כדי כך
ושאת כבר לא רוצה להכיר, את לא רוצה להכיר את הבת שלך!
את שומעת את עצמך?
מה יוצא לך מהפה... איך את השתנית

את חושבת שכלום לא טוב לי
אבל זה רק הוא!
את חושבת שאין בי כלום טוב
אבל זה רק בגללו!

ואני שונאת את זה, אני כל כך שונאת את זה!
ואיך את יכולה לדבר ככה אליי?
אני הבת שלך
איך את יכולה לדבר ככה אליי?
את המלאך שלי
את זוכרת?
היית הכל בשבילי
הכל...
ועכשיו, אני לא יודעת מה נשאר לי

את תמיד פה, אבל החלטת עכשיו שאת עוזבת
והלוואי שגם אני יכולתי לעזוב
הלוואי והיית יודעת את האמת
הלוואי והיית רואה איך השתנת

ולי רע, ואת לא רואה
ואת לא יודעת מי אני בכלל
וחבל, כי זה הפסד שלך
וכשתפסידי גם אותי, תזכרי...
כל זה, כל זה לא היה אשמתי