יצאה מתוך חלום, לבושה כלבנה.
רקדה בין העננים, מוקפת הילה של אור,
והכל סובב סביב פניה,
השיער שלה, הגוף שלה, הקול שלה.

העולם עוצר מלכת, רק היא ואני.
הכל נעמד, רק הלב הוא זה הבוער בתוכנו.

יפה יפה, יפה מכולן
הנסיכה הקטנה שלי, המלאך שלי.
פתאום כל כך פשוט לאהוב, הכל מכה ובוער
יפה יפה, יפה מכולן,
והיא שלי עכשיו - אחרי כל כך הרבה זמן - היא שלי

ידה נוגעת בידי, היא מביטה בי
אני מביט בה, מחייך.
עינינו בוהקות מתמיד, נפגשות.
היא גם מחייכת אליי,
בינינו יש רק חלל, חלל אשר כולו מוצף באבה.

יפה יפה, יפה מכולן
הנסיכה הקטנה שלי, המלאך שלי
פתאום כל כך פשוט לאהוב, הכל מכה ובוער

יפה יפה, יפה מכולן
והיא שלי, עכשיו, אחרי כל כך הרבה זמן, היא שלי.

2005

[שיר זה הוא השיר הראשון שכתבתי, למרות הבעיה עם המשקל והמבנה
של הבתים בחרתי לא לגעת ולפרסם כאן בדיוק איך שנכתב לראשונה]