"אתה יודע..." עצרתי על מנת לקחת שאכטה נוספת - "אני לא מסוגל
לכתוב בזמן האחרון". הדמות ממולי הביטה בריכוז רב בשטיח האדום,
מהרהרת במחשבותיה. לקחתי שאכטה נוספת, מנסה לרכז את מיטב
היצירתיות שלי - אשר בלאו הכי לא מימשתי - במופע מרהיב של
טבעות עשן. השטן הושיט את ידו לעברי, כמבקש גם לטעום את הרעל
מפיק הטבעות. "הלכה ההשראה, כנראה", הוא השיב בקול צרוד, נמנע
משיעול. "אתה יודע מה הסיבה, לוציפר". הוא חייך חצי חיוך בפה
פעור, מאפשר לעשן לצאת. "אתה יודע מה הפתרון", הוא השיב במבט
מתחכם - "אתה לא צריך להילחם בזה, בשביל זה אני פה". "לא...
לא, אני חייב לשחרר, זה לא עסק. איזה מין סופר אני? כמה אני
יכול לכתוב על השטן? אנשים עוד יחשבו שאני בכת השטן. פסיכי,
לכל הפחות -" כאן השטן הכה בידית העץ בעוצמה - "אני הסיבה שאתה
כותב מלכתחילה..." הוא אמר בקול עמום אך מתגבר - "כן, אבל..."
- "אני הסיבה שמישהו שם זין על מה שיוצא לך מהעט..." הוא
המשיך, מתעלם ממני - "אני הכישרון שלך!" הוא סיים בצעקה, שולף
סיגריה בעצבנות מהקופסה אשר נחה על שולחן העץ הקטן בינינו. אני
ישבתי בשקט בכסאי, אפר הסיגריה צובר אורך וידיי רועדות קלות.
"אני יודע - ו... אני מעריך את זה. אבל זה הפך להיות יותר מזה
- אני סופר מוערך עכשיו. זאת העבודה שלי, אני לא יכול להיות
תלוי בך. מה אני אגיד לעורך שלי? 'מצטער, אני מסוגל לכתוב רק
כשהשטן בסביבה?'" לוציפר נרגע והחל לגחך קלות, בעודו מדליק את
הסיגריה החדשה. "כן. זה בדיוק מה שתגיד - כי זו האמת. או שאתה
רוצה משהו 'חדש'?" הוא הביט בי במבט חודרני - "לכתוב על אהבה
אולי? אהבה נכזבת עם סוף 'טראגי'? אל תשכח 'לאשר מחדש את
הערכים'", הוסיף במבט מלגלג. אזרתי מעט אומץ בטרם השבתי -
"כ... כן. אולי אני באמת רוצה לכתוב על אהבה, על אופטימיות.
נמאס לי לכתוב עליך. זה חייב להיגמר". דממה שררה לאחר תגובתי,
כל אחד ישב בכסאו בשקט ובהה בשטיח. לוציפר עישן בקצב מסחרר,
שאכטה אחר שאכטה, רגליו משולבות אחת על השניה, בעת שמניע אחת
מהן הלוך ושוב. לבסוף פתח את פיו - "יודע מה, בסדר. נראה איך
תסתדר בלעדיי, יא חתיכת כפוי טובה". לוציפר קם בעצבים, וטרק
אחריו את הדלת. הוא לקח איתו את הסיגריות.