מסעדה. לילה.

אישה בת 35 יושבת במתח ליד שולחן לשניים, ככל הנראה מצפה
למישהו. מלצרים חולפים על פניה ומביטים בה בתהייה, מסתכלים
בשעון שלהם. שם האישה הוא דייה. היא מוציאה את הלפ-טופ שלה
ומתחילה להקליד בקדחתנות. לפתע אישה גבוהה ומאופרת בכבדות
נכנסת למסעדה ומביטה סביב. היא קולטת את דייה וניגשת אליה. היא
מתיישבת מולה, מניפה את שיערה הגלי לאחור בתנועה חלקה. דייה
מרימה את ראשה וקופצת.
דייה: "אוי, אני כל-כך מצטערת, לא שמתי לב שהגעת..." היא
מושיטה את ידה ללחיצה. "את בוודאי קליאו?"
קליאו מהנהנת בראשה ומחייכת קלות. הן לוחצות ידיים ודייה
מתיישבת. היא מסדרת את החליפה היקרה שלה וקוראת למלצר. קליאו
מביטה בעניין בתפריט.
מלצר: "מה תזמינו?" מרים את ראשו וסוקר ארוכות את קליאו, היא
עדיין מחייכת.
דייה: "אני אקח עוד קפה ו-" היא מביטה בקליאו בתהייה.
קליאו: בקול עמוק. "אני אקח סלמון מעושן קלות ואת 'מנת
הנסיכה'."
המלצר נראה מופתע קלות ודייה מסמנת לו בראשה ללכת.
דייה: משתעלת. "את באמת צריכה להפסיק לעשן קליאו, זה לא בריא
לך לגרון."
קליאו: בעדינות. "אני לא מעשנת."
דייה נראית קצת מאוכזבת, כאילו לקחו לה צעצוע יקר. לאחר דממה
קצרה דייה משתעלת שוב.
דייה: "אז מה חדש אצלך קליאו מאז שהתראינו בפעם האחרונה?"
קליאו: "לא הרבה." היא מביטה בה בסקרנות קלה. "למען האמת הייתי
קצת מופתעת שהסכמת להיפגש איתי. כבר חודשים שאנחנו מתכתבות
באינטרנט ועד שבוע שעבר תמיד סירבת בנימוס מתון להיפגש איתי."
דייה: נראית קצת נבוכה. "ל- למען האמת, א-אני לא הייתי בטוחה
ש-שאני סומכת עלייך כל-כך..." קולה דועך קלות.
קליאו: "אז מה גרם לשינוי הפתאומי?"
דייה: לאחר היסוס קל. "אממ, החלטתי לקחת סיכון. בלי סיכונים
אי-אפשר להגיע לשום דבר בחיים האלה, לא?" היא פולטת צחקוק
מלאכותי. היא מוציאה מהתיק חפיסת סיגריות ומציעה וקליאו. "מה
אני עושה, את הרי לא מעשנת..." היא ממהרת להגיד לאור מבטה של
קליאו. היא מציתה סיגריה אך נאלצת לכבות אותה מיד כשמגיע המלצר
עם המגש.
מלצר: "אסור לעשן פה." הוא אומר מוכנית.
דייה: "כן, כן... סליחה." היא מכבה את הסיגריה שרק הרגע
הציתה.
לאחר כמה דקות של שתיקה שבמהלכן קליאו אוכלת לאט ובביטחון,
מגניבה בדייה מבטים מפעם לפעם ודייה בוהה בשולחן, דייה מכחכחת
בגרונה ומרימה את ראשה.
דייה: "אז מה עושים עכשיו?"
קליאו: מפסיקה לאכול. "אני לא חושבת שיש הרבה מה לעשות."
דייה: "לאן הולכים?"
קליאו: "לאן שאת רוצה."
דייה: מהססת. "אולי נלך למקום ציבורי?"
קליאו: בהרמת גבה. "את רוצה לעשות את זה במקום ציבורי או שאת
פשוט לא סומכת עליי?"
דייה לא מביטה בעיניה של קליאו.
דייה: "אני רק חשבתי שנשב ונדבר קצת."
קליאו: קולה הופך קר כקרח. "לדבר אפשר גם באינטרנט."
דייה: מהססת ומושיטה את ידה לגעת בידה של קליאו. קליאו מיד
מרחיקה את ידה. "אני מעדיפה קודם לדבר קצת..."
קליאו: "בלי סיכונים אי-אפשר להגיע לשום דבר בחיים האלה." היא
מוציאה שטר מחזייתה ומניחה ואתו על השולחן. "אני לא באתי לכאן
כדי לדבר ושתינו יודעות את זה."
דייה: קמה יחד עם קליאו. "טוב, בסדר." קליאו מביטה בה עדיין
בקרירות. "מה את רוצה לעשות? אני אעשה מה שאת רוצה לעשות."
קליאו: מתיישבת. לאחר שתיקה קצרה. "בואי איתי לשירותים."
היא פונה ללכת, קלואי הולכת אחריה לאחר היסוס קל. הן נכנסות
לשירותי הנשים וקלואי מציצה לתוך התאים ממרומי ראשה - החדר ריק
לחלוטין. היא פותחת תא ומסמנת לדייה להיכנס פנימה. דייה נכנסת
בפחד הולך וגובר לתא וקלואי נכנסת אחריה ונועלת את התא. היא
מורידה את הפאה שלה ומביטה בדייה בזעם אצור. דייה נראית
המומה.
קליאו: "זה מה שרצית לראות?"
דייה: לוחשת. "מה?"
קליאו: "הרי בשביל זה באת, לא? לסקר את חיי המין הסוערים של
הטרנסווסטיטים, לא?"
דייה: "לא." היא עונה חלושות. לאחר שתיקה קצרה היא מתאפסת.
"וזה לא נכון?"
קליאו: מרעימה. "מי את שתדעי מה נכון ומה לא? מה כבר ראית
בחיים המחורבנים שלך?" דייה מתכווצת מעל האסלה, קלואי יוצאת
מהתא. "לא כולנו מסניפות, מזדיינות ומעשנות בשרשרת כמו שאתם
אוהבים לחשוב!"
דייה: מתקרבת אליה ברעד, מחזיקה בידיה את הפאה. לאחר דממה קצרה
שבמהלכה שתי הנשים נשענות על הכיורים היא משתלטת על עצמה. "איך
גילית?"
קליאו: "חברה שלי עוברת איתכם. היא למעשה העוזר מנהל שלך." היא
מביטה בדייה. "היא שמעה אותך מרכלת בקפיטריה על איזו אחת שפגשת
באינטרנט, ושאתן מתכתבות כבר כמה חודשים ושהיא סיפרה לך שהיא
טרנסווסטיט. מושלם לכתבת התחקיר החדשה של עיתון תל-אביב, לא?"
דייה: "אני לא התחלתי להתכתב איתך בגלל הכתבה, חשבתי שאת בחור,
אה - בחורה ממש נחמדה!" היא מתקנת במהרה.
קליאו: "ידעתי כשאני באה לכאן מה הולך להיות, ידעתי שאת רק
מחפשת סיפור טוב... אני מאוד מקווה שמצאת לך אחד כזה, ממי'לה."
היא מוסיפה בטינה.
דייה: מפסיקה להקשיב, מדברת לעצמה. "איזה מזל שידעת מה קורה
כאן..." מגחכת. "התחלתי לחשוב שאני אצטרך לעשות איזה משהו
זוועתי..."
קליאו: "כמו לרדת לי? זה מה שחשבת?" היא זועמת, מצמידה את דייה
לקיר.
דייה: "אה - לא, מה פתאום..."
קליאו: "לעזאזל איתך, את ממש דפוקה בשכל, אה? את אפילו לא
קולטת שמה שאת עושה פשוט יכול להרוס לבנאדם ת'חיים..."
דייה: מנסה להדוף את קלואי. "אבל אני רק חיפשתי משהו לכתוב
עליו..."
קליאו: "אז תני לי לספר לך משהו, בובה'לה - כל יום אני רואה
אנשים כמוך - מפחדים מכל דבר ששונה מהבועה המסוכרת שלהם.
לפעמים הם מחפשים סיפור טוב, כמוך, לפעמים הם מחפשים איזו
חוויה יוצאת דופן, כמו איזה אמריקאים מזדיינים הם מחפשים
'התנסות חד-פעמית'." היא מצמידה את דייה חזק יותר לקיר.
"וכאילו שלי אין בעיה עם זה, כאילו אני איזו חיית מין מטורפת
שחייבת את המציצה היומית שלה!" דייה מפסיקה להיאבק ומקשיבה.
"אני לא חיה, את יודעת? יש לי תואר שני בפיזיקה גרעינית, השם
האמיתי שלי הוא יותם ולא עשיתי סקס כבר כמעט שבעה חודשים. אני
גבר בן 47, את חושבת שקל לי?!"
קליאו מביטה פתאום במראה ורואה ישישה מבוהלת בוהה בה ובדייה.
היא ממהרת להרפות מדייה, נשענת על הכיור ומתנשפת בחוזקה,
הישישה ממהרת לצאת מהחדר. לאט, לאט דייה אוספת את עצמה, מעבירה
את ידה בתסרוקתה שהתפרקה ויוצאת מחדר השירותים, היא מוחה דמעה.
לאט ובביטחון קליאו מאוננת.

פרוייקט "יאללה ביי" - מידע בעמוד הראשי של סטייג'
16.06.07