מעשה ברבי טרפון ורבי כרפס יחץ אשר היו מסובין בעזה.
וישבו ויאכלו, ויאכלו וישבו, וישתו לשכרה. עד אשר הגיעה שכרה
ותאמר: "די לכם מלשתות בשבילי."
ויעשו כן.
ויפצח רבי טרפון את שפתיו הפלאיות לאמור: "גוי גדול ברא אותנו
השם. סיבה לכך יש."
וישאל כרפס השמן והאוויל: "הכיצד יכול להיות הדבר כי אנו גוי
גדול ולא יהודי גדול?"
וירא טרפון כי קוף אימבציל הוא כרפס וידפוק כפתו על מצחו גימל
פעמים.
"שתוק ותקשיב. סיבת היותנו גוי גדול ורב ועצום וכביר ואדיר
מימדים היא אחת: עבודה ושכרה בצדה."
ותבוא שכרה שנית ותאמר: "די לכם מלאמר שמי לשווא."
וינפנף אותה טרפון בבוז וימשיך: "אנו צריכים להשתמש בגודלנו
וביכולותינו על מנת שנוכל לעבוד ולהרוויח את שכרנו. אומתנו
גדולה, ובכך כוחנו מעל פני שאר העמים!"
ויאמר כרפס: "אבל הערבים הם עם יותר גדול."
וישב טרפון: "וואללה, לא חשבתי על זה."