יוצאת מהדלת כמו רוח
לתוך הערפל, שאיש אינו  בטוח
אם הוא באמת נמצא.
ומשם אליו ישנו מרחק
בו מלאכים מקבלים נקודת מבט
שונה, על מה שטוב ורע.
ואני הולך כל כך לבד, עד לשם וחזרה
לאן? אני לא יודע
ומריה נשברת בתוכה, שותקת ובוכה
למה? אני לא יודע

וכאן בעיר, התמודדנו מול הכל
וכאן בעיר, התגברנו על הכל

ומריה חזרה מהודו, ואיך שהיא נחתה
היא אמרה שהיא הכירה בחור נחמד, ויש לו להקה
והיא הולכת על הקו שהים פוגש ביבשה
כאילו שהיא על חבל דק גבוה מעל האדמה
נכנסה היא לביתי, וארזה את הכל בשני תיקים
היא אמרה שהיא קרובה לפיצוח משמעות החיים
עצוב לה ונמאס שחושבים שהיא חידה לא פתורה
אני כל כך אוהב אותה כשהיא לחוצה.

וכאן בעיר, חרטנו את שמנו לתמיד
וכאן בעיר, כולנו כל כך דומים
כאן בעיר, כולנו מדברים כמו אריות, ומסתתרים ממש כמו עכברים
כשהיא נשברת לי בינתיים לאלפי רסיסים

והיא לוחשת, זה הכל אצלי בראש
כי היא יודעת, זה הכל אצלה בראש

אבל האישה ההיא אמרה לי, תיקח את הסיכון
אינך רואה איך חיי מתפוררים?

ואז היא הסתכלה למגדלים, ואמרה
אני חושבת על קפיצה
אני כל כך עייפה, מהחיים האלו
כולנו עייפים ממשהו

כאן בעיר היא תמיד תהיה איתי
וכאן בעיר יש לי את הזמן שלי
כאן בעיר הייתי לבד במיטה
ואיש לי נשאר,
וכאן בעיר נשאר עד כל כך כל כך מאוחר

אני לא רואה דבר, כי לא נשאר דבר

האם כאן בעיר
תתפוס שלא אפול
תחזיק אותי קרוב אליך
תשמור עליי לנצח
כי אני בודדה בלעדיך

ואני, מול האקדח
כאן בעיר
ממש מול האקדח
כאן בעיר
לא נשאר דבר
כאן בעיר