רון הילד המתוק בעולם,  
יפה, שובב ממש מושלם.
רון חכם, יודע הכול,                    
אך מה? רון אינו רוצה לאכול.

רון רון אם לא תאכל,
תישאר קטן ולא תגדל.

כל יום לו אימא קוראת למטבח.
בוא, האוכל על השולחן מונח
מרק שניצל או קציצה
סלט חביתה ואפילו ביצה.

רון רון אם לא תאכל,
תישאר קטן ולא תגדל.

אימא מנסה ולא מתייאשת
מספרת סיפור, שרה שיר, מתעקשת.
אך כלום לא עוזר, הכול מיותר.
האוכל בצלחת נשאר.

רון רון אם לא תאכל,
תישאר קטן ולא תגדל.

אימא מתחננת, רותחת מזעם,
רון, אולי בכל זאת תאכל הפעם
רק כף אחת ולא יותר,
רון מתעקש, את הפה סוגר.
רון רון אם לא תאכל,
תישאר קטן ולא תגדל.

יום אחד אמרה אימא, הנה האוכל רון,
אני הולכת לסדר את הסלון.
מקווה אני כי עד שאחזור,
את האוכל אשר בצלחת תגמור.

כי הרי אם לא תאכל,
תישאר קטן ולא תגדל.

שבה אימא למטבח והנה ריקה הצלחת,
אשר לפני רון מונחת.
שמחה מאד, קרנה מנחת,
נפתרה הבעיה בשעה טובה ומוצלחת.

חלפו יום ועוד יום, רון המשיך לאכול,
עד אשר הגיע יום חמישי, יום הניקיון הגדול.
אימא ניקתה את המטבח, הזיזה המקרר,
אך אבוי, מה תחתיו הסתתר.

אימא הביטה חשכו עיניה
תחת המקרר היו כל שרידי תבשיליה,
שניצל, תפוח אדמה וקציצה,
סלט חביתה ואפילו ביצה.

רון רון אם לא תאכל,
תישאר קטן ולא תגדל.

כעסה אימא כעס גדול
ורון הבטיח שלהבא יאכל את הכול.
עוד שבוע עבר, רון רוקן כל צלחת,
ואימא שוב קרנה מנחת.

אך אבוי, שוב הגיע יום הניקיון,
ומתחת לתנור נמצא האוכל של רון.
רון רון מה יהיה אתך?
עד מתי תזרוק את האוכל שלך?

רון רון אם לא תאכל,
תישאר קטן ולא תגדל.

רון שוב הבטיח לאכול
יום יום ממש את הכול.
ומאז כל הזמן התרוקנה הצלחת
ואימא שוב קרנה מנחת.

עברה שנה אחת, עוד שנה חלפה מהר,
אימא לא הבחינה כי שמנו חתולי החצר.
אשר אכלו היטב וברוב נחת,
את כל אשר היה לרון בצלחת.

בינתיים גדל רון והתבגר.
למד לאכול יפה ולאימא הכול סיפר.
אמר לה: "ניקית תחת ארון תנור או מקרר
אך אף פעם לא ניקית את החצר".