אין הדת חיה בקרב האדם, אלא האדם שחי בצלה. זה לא שהדבר ברור
לאיש, ודאי גם נשמע חמור להדגיש. את גורלנו אנו קובעים. אנחנו
הם אלה שמחזיקים בכל הקלפים, אנחנו הם הדיינים והשופטים.
אדם מאמין, במנהגיו דומה לאדם נרגש אשר חבט בו פרש. את החבטה
הוא לא מרגיש כיוון שההתרגשות הפכה אותו, לחבטה - אדיש. הוא כל
כך נתמך ע"י התרגשותו, עד שזו הפכה כבר לעיקרו. לא ההתרגשות
היא העיקר, אלא הסיבה להתרגשות. לא התודה מגיעה לאל על מה
שנתן, אלא התודה היא לאותו אדם על מה שעשה, וכן גם על מה
שנתן.
נשמע מקומם, אך  זהו לא חילול השם. האמת - אפשר בעצם להגיד
שכן... אותי זה כבר פחות מעניין.
מי אני, אותו אדם קטן, שיעסוק בדת בכלל? מי אם לא אדם קטן! ועל
איזה אדם אפשר להגיד שהוא קטן?! כמובן יש יוצאים מהכלל, אבל
אנחנו ברובנו יצורים מרשימים, גם אם חלקנו לפעמים מרגישים
בחלל.
אז שימו לב, זה הזמן להמריא, לנחות, להבריא ולהרגיש יותר
מסתמי. לא הוא הענק שבשמים, אלא אנחנו הגדולים שמביטים איש
לאיש בעיניים. לדעת כיצד לגרום לאדם לחייך זה לא מתת, זאת
יכולת שמתפתחת אצל אדם ע"י סביבתו, האנשים המקיפים אותו
ואישיותו. לעשות חשבון ושאחד ועוד אחד הם שניים - זה לא נחת לי
מהשמיים, את זה למדתי בבי"ס "קצת" יותר משנתיים. ואם כבר
אומרים שנעשינו בדמותו, איך זה שאנחנו שונים במראה ובאופי.
תגידו מה שתגידו, יש בינינו דופי. הצלם היחיד שבו נעשיתי הוא
בצלם הורי, ולהם גם, אני חייב את חיי...
אז יש כאלה שיעידו שהם מכירים אותי ושאני קצת אדיש. נכון,
מודה, איש אינו בודה. אך אני אדיש לא כתוצאה מהתרגשות, ולא
כתוצאה מכך שבדת יש לי דבקות. אני אדיש כי זה מי שאני, זה
האיש.
ואם אהיה מצוין בדבר מסוים, זה לא כי לי זה נתן, אלא כי
השכלתי. ואם אשתפר בדבר מה, זה לא התחלתי להאמין או שהתפללתי,
זה פשוט כי התאמנתי. ואם אומר שאיני דתי, זה לא בגלל שאני
מורד, זה בגלל שהאל שונה בכל אחד ואחד מאיתנו, נגזרת ישירה
שאומרת שהאל הוא בנו - בכל אחד מאיתנו. האל הוא גם בי, בתוכי,
עמוק עמוק בקופסא שלמעלה בקצה העליון של גופי. רגע, חכו שניה,
אני חושב שאני מרגיש אותו בעוד מקום - כן הוא השתלט לי גם על
הלשון, ורגע, אני חושב שהוא גם פועם בי, שם באזור שריר הלב.
אהה, אז דעותיי והרגשתי מהוות את נשמתי?! אז יש לי אל בנשמה
כמו לאדם דתי. או שמא יש לי נשמה באל, אני שואל? אז למה לא
אמרתם קודם; הנשמה שלנו והמחשבה שלנו הן האל שבכל אחד ואחד
מאיתנו. אז מי חשב שנגיע להסכם שכולנו נאהב - כל אדם באשר הוא
נלהב, אם זה במוח או בלבב, מתגלה כאדם מאמין בעל זכות קיום,
שווה בין שווים.