אף פעם לא באמת אהבתי את מה שאני עושה, אף פעם לא הבעתי דעה של
ממש, גם לא שהייתי קטן ממש, בן שש. אני זוכר שהייתי עם השכן
שלי, ליד הבית, ולשכן אחר שלנו היו תרנגולות, ויום אחד, שראינו
שהאוטו של השכן איננו, שחררנו את אחת התרנגולות. לא שיחרנו
אותה בגלל העיקרון שהיא מסכנה, גם לא שחררנו אותה כי היא
הפריעה לנו, עשתה רעש או משהו כזה. פשוט שחררנו אותה כדי לראות
מה קורה. היא מתה, זה מה שקרה. הבית של השכן היה ממש על הכביש,
ולא עברו עשר דקות והיא כבר לא הייתה בחיים.

אחר כך המשכנו על האופניים למקום אחר, רחוק, סתם כדי שלא נצטרך
לראות גופה של תרנגולת באמצע הכביש.

מאז לא עשיתי דברים אסורים, שיכולה להיות להם השפעה בהמשך, מצד
שני לא עשיתי דברים עם השפעה גם לא אסורים.
יכול להיות שבגלל זה המשמעות לחיים שלי נעלמה הכול פרווה.
לפעמים אני מקווה להיות רע, להיות טוב, להיות משהו.  לפני כמה
ימים ישבתי בעבודה שלי, ובמקום לעבור על דוחות ומאזנים, החלטתי
לעשות מעשה ולהתנדב. חשבתי שאם אתנדב ארגיש טוב  יותר עם עצמי,
גם לגבי התרנגולת, כי אפילו צמחוני לא נהייתי בעקבות זה, אולי
משהו בי אטום, וקר.

חבר שלי קיבל מייל לפני חצי שנה, הוא ראה שם פרה עומדת לפני
שחיטה, געתה, כעסה, העיניים שלה נצצו, מאז הוא צמחוני, ואני
תרנגולת נדרסה בגללי, ועדיין אכלתי שניצל לארוחת ערב. אולי זה
לא אני, הייתי יכול להאשים את החינוך שלי, אבל את התרנגולת זה
לא מעניין למה אני כזה.

כתבתי בגוגל 'התנדבות', ועלו המון דברים, מה לבחור מבין כולם,
מה ייתן לי באמת סיבה לעזוב את הבית ואת הטלוויזיה, את החיים
שלי, ולצאת מהשגרה. מה הכי יכפר על המעשה שאז עשיתי, לפני
עשרים שנה, שלאף אחד לא סיפרתי, כי פחדתי להודות שאני, ירון
ברקוביץ', הרגתי את התרנגולת. אני ירון שלא הייתה מטרה למעשי,
עשיתי את זה. אני עוד זוכר את הפנים של השכן שבא הביתה וקצת
לפני הבית, ראה אותה מרוסקת על הכביש, אני מתאר לעצמי שחשב
לעצמו, על כך שהשאיר אתה בגינה סגורה ואיך היא יצאה, בטח היא
הייתה תרנגולת חכמה במיוחד.

החלטתי להתנדב בעמותה למען בעלי חיים, עכשיו רק נישאר להחליט
עד כמה בעד. לא בשבילי 'תנו לחיות לחיות', אני לא אוהב
שמסתכלים עלי ומחכים לתשובה, אין לי תשובות, גם לא לכלבים
ולחתולים, הכלובים האלה, רק יעודדו את האשמה שלי, אין לי באמת
דעה, אני פה לכפר על המעשה, החלטתי ללכת על החזית לשחרור בעלי
חיים, הכי קשוח, אם כבר לא חוקי אז לפחות למטרה טובה.
שלחתי להם מייל, ועוד מייל ועוד אחד, אחר כך גם שלחתי להם מספר
טלפון, והם לא חזרו אלי. בסוף, שכבר חזרו אלי, לא נתנו לי יותר
מידי זמן לשאלות או בירורים, וכמו שאני אוהב קבעו לי מתי
להיפגש, מה ללבוש ואיפה.

האמת שהם קבעו ממש ליד הבית שלי, התלהבתי, גם מתנדב, וגם לא
מתאמץ. איזה כיף, הם אמרו  לי ללבוש שחור, ואמרו גם, שאני כבר
אזהה אותם, לבושים שחור.
לבושים בשחור הם יצאו ממונית עלובה, מחזיקים בשק ענק לא מובן
מה יש בו, שקט, והם עושים לי עם העיניים, שאני אחבור אליהם.
ואני חובר, מרגיש את הדם זורם לי בעורקים, מרגיש חי, בשרי או
חלבי, כבר לא פרווה.
אני שומע אותם מתלחששים, שומע אותם קוראים לי החדש, ואני בא,
הם מתחילים להסביר לי: "אתה רואה את השק, אתה צריך, לפתוח את
השק, ולזרוק את הכול לתוך המקדונלד", ואני בכלל אוהב את
מקדונלד,  אבל הם אמרו שזה הכרחי, ששאלתי מה יש בפנים הם רק
אמרו, אל תדאג זה אומנם כבד, אבל זה יעשה לך טוב על הלב.
הם הלכו לעבר השני של הכביש, מתצפיתם עלי, אני רואה את המתח
הזה שלהם, לא יודעים אם אעמוד בזה, ואני אפילו לא יודע במה אני
אמור לעמוד. התחלתי לפתוח לאט לאט את השק, ומין ריח מוזר,
התחיל לעלות לי באף, ואני רואה שם איזה ניצוץ, שק שחור, עם
ניצוץ, ואני לא יודע אם הניצוץ הזה , זה מהדמעה של ההתרגשות,
או שבכלל בא מהשק.  אני מסתכל על המקדונלד, רק אתמול אכלתי שם,
פרשתי את השק, ומתוכו התגלגל, ראש של פרה, לא בובה, ראש אמיתי,
התגלגל, פגע בדלת, ונעצר, והוא פשוט מסתכל עלי, מביט בי, באותן
עיניים של השכן, עיניים ששואלות, "מה עשיתי?" "למה אני?" ולי
אין תשובות.
אני רואה אותה מסתכלת עלי רואה את הניצוץ מהשק, עכשיו הוא כבר
מחובר למשהו ממשי, העניים שלה הנוצצות זה ניצוץ, כרותת ראש,
פרה שאני בטוח הייתה היפה של הרפת, אני בטוח, והיא הייתה כל-כך
עצובה, עייפה מהמאבק, כל-כך ריקה.
התחלתי לרוץ, ופתאום הכול עלה לי, התחלתי להקיא שם בפינת
הרחוב, מקיא, ולא מפסיק לראות את העיניים שלה נעוצות לי בגב,
יודע שהיא מאוכזבת מהמעשה הטיפשי שלי, יודע שאני עשיתי את מה
שציפו ממני, אבל לא בטוח מי המצפה, מי המרוויח.
הם באו אלי כל האנשים בשחור, מבסוטים על המעשה הטיפשי החדש
שלי, מבסוטים שלא היו בעיות, והייתי כמו שצריך.
אבל ידעתי שהיום אני כבר לא אוכל סטייק, וגם לא נקניקיה, לא
פסטראמה, ואפילו לא טונה. לא יכול לשאת את העיניים האלה שבגב.
שנאתי אותם על שגרמו לי לשנוא את עצמי, מה אני צריך מטרות. כל
לילה לפני השינה, אני רואה את הפרה, כל בוקר אני שותה קפה עם
חלב סויה, כדי לא לראות את הפרה.
אני באמת חייב למצוא את אלוהים.