|
דאגה מעל הכל
לפעמים זה מעיק
ריח רע בחדר
ואלכוהול זורם בורידים
"אני לא כזה, באמת שלא"
אבל יש מצבים
יוצאי דופן
הוא לא משקר
אומר רק את האמת
"אני פוחד"
ומריץ עוד כוסית
חיוך שמתפשט
כולם חברים שלו
הם אף פעם לא הלכו
הם רק ברחו
הם יחזרו כמו פזמון
אבל כל פזמון עצוב
חייב להיגמר
כבר נהיה לו חם
אגלי זיעה במצחו
"אני יכנס לדפי ההיסטוריה"
דאג לצעוק
כאשר הדליק את המזגן
אבל אף אחד לא שמע
אז הוא הריץ עוד כוסית
הוא מזמן הפסיק לספור
הזיות רצו בראשו
היתלו קשות במוחו הצעיר
פתאום ראה את רותם
מעבר לחלון
הוא צרח לה ונופף
אך היא לא שמעה
הוא החל לאבד את שיווי המשקל
ורותם לא נראתה חשובה כבעבר
אך היה כבר מאוחר מדי
עם רעש האמבולנס
רותם ישנה בביתה
מכוסה בפוך
למחרת היא לא האמינה
שהסיבה למוות הייתה הזיה
כי כולם היו חברים שלו
הם אומנם הלכו
אך לא שכחו
שהחיים הם כמו פזמון
וכל פזמון עצוב
חייב להיגמר |
|
|
כמה שפחות רטוב,
אפשר לתת למוח
לגדול בלי דשן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.