|
הכרת את חברי הכאב והשכול?
הם אבי ואמי. אני ילדתי אותם.
מתוך בורות הערפל, עמקי התימהון
שלפתי אותם כדי שיהיו לי לבית.
ובבוא הסופה אסתתר מתחת
לשכול וכשיפגע הרעם, יהיה זה
כאב שיגן עליי. באפלה שם
אמות.
לצלילי פסנתר. |
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.