עומדת בפינת הרחוב, פנס הרחוב מהבהב ויורד גשם.
עומדת כבר כמעט 10 דקות, רטובה לגמרי.
עומדת ומחכה.
מחכה לך.
הבטחת שתבוא, ואתה תמיד מקיים הבטחות.
אז איפה אתה?
למה אתה לא מגיע?
אתה תבוא, ותכעס עליי שלא הלכתי הביתה, כי עכשיו אני רטובה
ויכולה להיות חולה חס וחלילה.
אבל אתה תבוא, נכון?
אני מחכה, בפינת הרחוב, בפינה שלנו.
כבר מאוחר, מדי פעם עוברת מכונית.
קיוויתי שגם המכונית שלך תגיע, אבל היא לא הגיעה.
אני מחכה לך פה ברחוב, איפה אתה? למה אתה לא מגיע?
אני רטובה, מהגשם והדמעות.
אני כבר לא בטוחה אם תגיע היום.
אבא ירד למטה, חיבק אותי והחזיר אותי הביתה.
ושוב הוא עשה איתי את ה"שיחה", זאת הפעם השלישית השבוע.
"את ידעת שהוא לא יגיע היום, את יודעת שהוא לא יגיע, את יודעת
שהוא כבר לא... בכלל..."
ושוב אני בוכה, ולא מאמינה.
למה לקחו לי אותך? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.