איכה ישבה בדד על קצה הצוק, דמעות השמיים מתערבבות עם בכי
האדמה וייאושה של איכה. איכה כאלמנה ישובה על הקץ, כל אוהביה
בגדו בה, היו לה לאויבים. גלות נשמתה וחורבן ליבה לא עוזבים,
ייסורי גופה ונפשה נמנים עם ימי חג. "לא אגרשנו מפניך בשנה
אחת", כה אמר אלוה, גם לא בשנתיים או בשלושים. משברי ים מכים
בסלע התמידי, רוח סער מכה בפניה של איכה ומעיפה את כובע
האבלות. איכה חלושה ומיואשת, בוכייה על חייה הקשים ממוות
והעמוקים כשאול. איכה לא ידעה אף פעם למה זה קרה לה, וכל חייה
יספרו לה שקרים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.