9.6.04

מעולם לא הקשבתי לצלילי התנודות
הרכים של עלי השלכת,
לבי הוא זה שהשכחתי בפינות מנודות
ובעצבות מיהרתי ללכת.

מעולם לא הצלחתי לצעוד לפנים
מבלי להביט ולו מבט קט לאחור,
ומכל הצבעים שראיתי, בהרבה אופנים,
בחרתי דווקא בשחור.

מעולם לא צדתי מחשבות בודדות
על אף שהפריעו לי להמשיך,
כי קשה להיאחז במילים מעודדות
כשהאור ממהר להחשיך.

מעולם לא דמעתי מחמת גאווה
אך הייתי גאה, והנני,
מביטה בכמיהה בחלונות ראווה
מקווה שההשתקפות תצילני.

מעולם לא הרעבתי זיכרונות ישנים
תמיד העזתי לזכור, אף בכוח,
כי גם אם עברו שנים על גבי שנים
יש דברים שאל לי לשכוח.

מעולם לא הלקיתי מילים עייפות
גם כשידעתי שהגיעה עת מנוחה,
דאגתי להגדיל זוג עיניים יפות
והעמדתי פני שמחה.

מעולם לא צרחתי צעקות בודדות
אלא רק צעקה חדה וממושכת,
לבי הוא זה שהשכחתי בפינות מנודות
ובעצבות מיהרתי ללכת.

לא אטעה אתכם עוד, כמו גם לא את לבי
כי אדע עת לזעוק עד בלי די,
לא אכחיש, לא אשתוק, לא אפחד, לא אחביא,
לא אסתיר פניי הדומעות בין ידיי.

מעולם לא הקשבתי לצלילי התנודות
הרכים של עלי השלכת,
אולי מחוגי השעון יפיגו דקות אבודות
ואני, סוף סוף, אהיה מחויכת.