תיבות של המסדר
החובק את העולם
מסתדרות על הקווים
המחברים את האינסוף
ולמשמע דגשם
נפרטת עוד שפה נושמת,
עוד אוויר של מחשבה.
שיחות של תודעה,
בוקעות מתוך באר.
מעיין בריאה לא חש,
ברצון להצטדק.
ולמשמע קולם
דגש כמו נעלם, או שמא
מתחלף רק באחר.
מחול ללא צורה
חוכך אגן דמיון
מטר הילדים ללא כנפיים
הם עפים עם המצעד.
ולמראית עניים
יפה היא שפת בריאה
יותר מיום ליום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.