אימא אומרת שגם היא מרגישה ככה לפעמים, שגם היא רוצה לקום
וללכת ולעזוב את הכול. היא אומרת שצריך להמשיך למרות שלפעמים
זה קשה. ואני כל כך התביישתי כשגלי מצאה את מה שכתבתי והדבר
האחרון שציפיתי שתעשה זה לצחוק, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
גלי חטפה לי את המחברת מהיד, זו הייתה מחברת חשבון עם משבצות
ובסוף של המחברת כתבתי בגימטריה, ממש ביום שלמדנו את זה, כתבתי
: "אני רוצה להתאבד". לא חשבתי שמישהו יראה את זה, זה היה
אישי. בסוף של מה שכתבתי הייתה הטבלה של הגימטריה שאני אוכל
להסתכל על איך כותבים. לגלי היה טון מלגלג והיא אמרה : "אני
רוצה להתאבד". אמרתי שזה לא אני כתבתי וחטפתי את המחברת חזרה,
לא הצלחתי להגיד יותר שום דבר, למרות שבלב חשבתי על הרבה מילים
נוראיות בשבילה, שנאתי אותה ופחדתי שהיא תספר לאימא על זה.
אימא יותר מדי דואגת מדברים וגם פחדתי שהיא תחשוב שאני מפגרת.
כשאימא דיברה אתי על העניין היו לה פנים רציניות כאלה שלא
אהבתי שהיא עושה. הרגשתי נורא שאני צריכה להעמיד אותה במצב כזה
ורק רציתי שהיא תעזוב אותי בשקט, שלא ארגיש כל כך אשמה ושאני
שונאת את גלי, אבל אולי זה מזל שאימא ראתה את המחברת.