דקירה
ועוד דקירה
ועוד אחת
ולא מפסיקות אפילו לשנייה
וההרגשה של חוסר האונים
רק ממשיכה
הוא עזב
והספר שלו מונח פה, על המדף בחדר שלי.
ואני רואה את הספר, פעם
אחר פעם
אחר פעם
מבלי לומר מילה,
רק הלב מרגיש דקירה חדה.
אני כבר לא אראה אותו
את האיש המדהים
שתמיד ידע
איך לעודד,
איך ללמד,
מה הוא לא ידע?
ועכשיו לבד,
עצוב וכואב,
דקירות עמוקות שפוצעות את הלב,
לא מפסיקות,
אף לא לדקה,
ואני יושבת כאן,
בלי לומר מילה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.