ההחלטה נפלה, כבדת-משקל, תולדת שכל וגם רגש:
לא רוצה אישה. לא חברה ולא פילגש
אני נשבע לבדידותי שבועת אמת כתובה:
ביחד נהיה לבד. עד המוות, אהובה
חבר, קרא עד הסוף לפני שאת הדף אתה עוזב
הצהרות דומות שמעת כבר, זאת ידוע לי היטב
אני מפציר בך קורא, קח מילותיי ברצינות
שכן מכל המצהירים, ראשון אני בעקשנות
אמרתי אז אמרתי. סוף פסוק וסוף דבר
לא רוצה חברת בנות. בודד אני נשאר
אז אתנבא: עם הנשים סיימתי, יחיד אהיה לעד
כי טוב להיות בשניים, אך כפליים טוב לבד

בהנחה שמחויבותי אינה מוטלת בספק
את נסיבות החלטתי אפרט ואנמק
האושר, כתבו טובים ממני, נמצא אך ורק בשניים
למה שאשליך מתנה מידי שמיים?
כך! אשליך!! אם זו מתנה, תנו לי פתק ואחליף
איזה מין אושר זה, את דעת המאושר מטריף?
זקן לבן עוד אין לי, אך גם לא חלב על השפה
ובשנים של חיפושים לא מצאתי גם יפה וגם אופה
קרא לי שטחי: גם מבחוץ צריך להיות קצת יופי
למה רק מכוערות טורחות לפתח אופי??
האם מוגזם לבקש שבנוסף לזוג שדיים
תדע זוגתי לקרוא בלי להזיז את השפתיים?

נכון, עיוותתי קצת את התמונה
יש מבנות הארץ להן גם לוק וגם תבונה
אך כאן קובעת השפעתו של גורם שני
להוט, רהוט, חבוט, ובקצרה: אני
אין הנחתום וכן הלאה, אך למען האומנות
נניח שאתאר את מידותיי בדייקנות
לעתים שנון, פסוודו-מצחיק, מקפיד להתעמל
אמנם לא דיקפריו, אבל גם לא גרגמל
נכון, לא הבניין הכי גבוה ברחוב
אבל עדיין, לא רע, ואפילו כמעט טוב
ולמרות זאת, מכל אותן עלמות שבאמת שווה ללכוד -
למרות הנכונות להתאמץ ולעבוד -
ולמרות המחיר בזמן, כסף וכבוד -
תפסתי סך של אפס. ענו לי, כמה עוד???

לא, עדיף כך. אפרוש אל הספרים
אצפה בסרט טוב, ארוץ, אחבר שירים
כמו שאנן, אשקיע באוכל, אעשה חברים חדשים
כי אני סיימתי לעד ולתמיד עם הנשים.






אז רווק. רווק, ואוכל אבק



מי יודע, אולי יצא לי זיון מכל הסיפור הזה