ילדתי חושבת שכל עופות השמים עסוקים בתעופה כל הזמן.
ילדתי חושבת ש"עופות דורסים" זאת המצאה שלי.
אני יודע שעם שירים אי אפשר ממש להשפיע ויש דברים שצריך לראות
כדי להשתכנע.
אז נשאתי אותה אל נבכי הטבע, את ילדתי הנחתי בחברת נשרים
ותנשמות
אני המשכתי לדאות על גבי הפלמינגו הצחור, שבתי מקץ שעה
ובכן...
לא היה עוד דעה או פולמוס בעניין, חדלה לחשוב ילדתי.
מוחה היה ממרח לעופות השמים.
גופה מבותר לנתחים קטנים מאוד, סבך שערותיה שהיה מושא השראה
לכל כך הרבה שירים, התבדר ברח סערה.
השמיים שתו אותה
האדמה בלעה
העופות דרסו.
הרחקתי לכת, אקספרימנט מקולל.
יכולתי פשוט לכתוב שיר, אבל עם שירים אי אפשר ממש להשפיע
ויש עופות שצריך לראות כדי לאמין. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.