"זהו זה!" הכרזתי בקול, "יפה שלי, תאספי את הדברים שלך, נוסעים
לסופ"ש - לבד!"
"לאיפה?" היא שאלה. אוף! כמה שאני אוהב את הקול המתוק הזה.
"סוד, את כבר תראי."

המון זמן חשבתי על זה, כל-כך הרבה זמן דברים לא מסתדרים.
לפני שנה, היא מעדה - תפסתי אותה על חם עם איזה בחור מהעבודה.
כל-כך אהבתי אותה שרציתי למות, לא ידעתי איך אני מעכל כזה דבר
נוראי.
אחרי טיפולים והמון המון חודשים של אי-ודאות הבנתי סוף-סוף,
אני לא יכול בלעדיה.
עכשיו שאני איתה, הכל כאילו "זורם", אבל תמיד זה צף, תמיד זה
תקוע בגרון.
אני לא סומך עליה.

עכשיו שאנחנו במטוס, הצלחתי לשמור על הכל ככה שהיא לא תדע
לאיפה זה - הפתעה.
אני כבר הכנתי הכל, גם את עצמי... אני מתרווח בכיסא שלי ומסתכל
עליה ישנה.
חטובה, עור שחום ושפתיים מתוקות, יש לה שיער שחור חלק חלק ואני
רואה איך הוא נופל בטבעיות וכמו ידיים קטנות נכנס במחשוף טיפה
מעבר למה שאני יכול לראות, מפשיט אותה בראשי וכמעט תופס אותה
עכשיו ואיך שהיא לרוץ לשירותים, אבל לא, מחכה לה יום ארוך -
אני אתן לה לישון...
בחרתי דווקא את "איי סיישל" בעקבות כתבה שקראתי, התיאור היה
מושלם:
"גן העדן של האיים הטרופיים ויעד רומנטי ממדרגה ראשונה.
מדובר באחד המקומות האקזוטיים והיפים ביותר באוקיאנוס ההודי.
עולם החי והצומח יפהפה וכך גם החופים הבתוליים המדהימים
המוקפים בעצי דקל.
למעט החופים עמוסי התיירים, תוכלו למצוא לא מעט פינות חמד
מבודדות בחופים המרוחקים יותר..."
לשם אנחנו הולכים, בדקתי ומצאתי בקתה של איזה מיליונר אחד -
בקצה המרוחק 20 קילומטרים מכל אטרקציה תיירותית, בטלפון הוא
הבטיח לי "אין שום סיכוי שתמצא שם אף לא איש אחד!"
הוא אמר לי, שבזמנו כשהוא בנה את הבקתה הזו, עוד היה מותר
לבנות באזור והוא היה הראשון,
אח"כ מיד כשהוא סיים את הבנייה החליטו לעצור כל בנייה באזור
הזה ולהכריז עליו כאזור מוג..
הוא מיד קפץ, הראה התלהבות, זרק כמה מיליוני שקלים ותרם אותם
לחברה שדואגת לשמור על אותה רצועת חוף מבודדת, בתמורה לזה
הסכימו שהוא ישמור את הבקתה שלו לביקורים.
פעם ראשונה שהוא משכיר את הבקתה למישהו, הוא פרסם פעם הודעה
באיזה אתר ברשת - ואף אחד לא התקשר, לא ברור למה, אולי המחיר
הפחיד את כולם...
20 אלף דולר ליומיים זה באמת הרבה!
אבל כמו שהוא רשם במודעה
"מחפשים שקט?
אומרים שכסף לא קונה בריאות, חכו כשתראו את פיסת החוף המבודדת
ביותר בעולם."
ועוד תיאור מרשים של החוף עם תמונה מרשימה שמוכיחה את הבדידות
של הבקתה,
פשוט מושלם.

לקחתי הלוואה, שווה את זה - נמאס לי כבר לחיות ככה... צריך
לגמור עם זה.

המטוס מנמיך, היא מתעוררת ונותנת לי חיוך מדהים, אני נמס.
היא כבר יודעת איפה אנחנו אבל לא יודעת שיש לי כמה הפתעות
בכובע.
כל הדרך אנחנו שותקים, אני נוהג... החלטתי לשכור אוטו כי הבנתי
שנהג מונית ישחט אותי במחיר לשם.
אני אוהב לנהוג, זה מרגיע - היא יודעת את זה ולא מפריעה לי.
זה מה שאני אוהב בה, ההבנה, היא יודעת מתי לשתוק ומתי לעודד,
מתי לנשק ומתי לחבק.
הנסיעה עברה מהר מידי לטעמי, למרות שנסעתי מאד לאט.
מגיעים לבקתה ואני מיד הולך למקלחת, בחוץ אני שומע אותה מכינה
לנו משהו לאכול.
אני יוצא מהמקלחת ורואה שהיא כבר מרגישה בבית, בתחתונים וחולצה
גדולה שהיא לקחה לי היא מגישה לי ארוחת ערב, מדברים בשקט על כל
נושא שעולה, מנסים לשמור על איפוק - לא להרוס כלום.
כשמסיימים לאכול היא מתקרבת אלי לאט, אני מריח אותה כשהיא
רוכנת ולוחשת לי באוזן:
"ממי, אני נכנסת להתקלח - וכשאצא אתן לך לילה שלא תשכח
לעולם!"

אני מכבה את האורות מדליק כמה נרות, מכין בקבוק יין ליד המיטה
ונשאר התחתונים.
היא יוצאת מהמקלחת ונכנסת למיטה, אני מוזג 2 כוסות יין אדום
ואנחנו שותים לאט.
היא מודיעה לי בשקט "עכשיו, אתה שלי... "
אני נשכב לאחור כשהיא עושה את מה שהיא עושה הכי טוב בעולם.
אף אישה לא הצליחה לגרום לי להרגיש במיטה כמו שהיא עשתה עוד
מזמן.
היא לא עושה טעויות, יודעת מתי לנשק ואיך, מתי לצבוט, מתי
לנשוך ומתי לנעוץ את ציפורניה בבשר...
לאט לאט, היא משחררת את עצמה יושבת עלי כשאני נכנס אליה ואני
כמו בחלום, עוצם עיניים ונותן לעצמי לעוף, להרגיע את הראש,
פותח עין קטנה להציץ, אור הירח מהחלון נותן לה גוון כסוף וכל
קימור בגופה המושלם נראה כאילו יצא מציור, אני מסתכל על שדיה,
מסתכל על השפתיים שאני כל-כך אוהב,
מסתכל על העיניים העצומות שלה ופתאום היא מתכופפת אלי מצמידה
את שפתיה לשפתי, אני מרגיש איך היא בולעת אותי באהבה, אהבה שלא
הרגשתי כבר המון זמן - איך הלשון שלה חודרת לפי ומטיילת לה
בחלל הפה ומענגת את לשוני, אני תופס אותה חזק ומצמיד אותה אלי,
כל תנועה מדויקת כמו ריקוד אינטימי לשניים, אני יוצא לרגע
ורומז לה בעדינות שעכשיו תשכב היא על הגב.
אני מתחיל מלמעלה, מסניף את השיער שלה שעוד לח מהמקלחת וממלא
אותי בריח ממכר.
בצוואר אני עוצר קצת, מלקק ומוצץ בעדינות, באוזן מרגיש את
הנשימות שלה, שומע אותה קרוב קרוב.
אני חודר ושומע אותה עוד מעט מתפוצצת, שומע אותה גונחת
ומתענגת...

כשהכל נגמר, היא נרדמת.
אני לא יכול לישון עכשיו, הראש שלי בעולם אחר...
אני יוצא למרפסת שמשקיפה על הים, והכל רגוע כ"כ - הירח משתקף
על המים ואין אף לא גל אחד קטן.
מדליק סיגריה וממלא את החזה בתחושה חמימה, נרגע טיפה ונותן
לראש לברוח קצת...
יודע בשביל מה באתי לפה, אסור לי להרהר, אסור לי לחשוב יותר
מידי - אסור להתחרט.
מכבה את הסיגריה במאפרה, נכנס פנימה בשקט וניגש לחדר שינה, היא
שוכבת שם ערומה,
גופה עולה ויורד לאט לאט בקצב הנשימות שלה והלב שלי דופק מהר,
עוד מעט מתפוצץ.
אני מתקרב אליה וצופה בה, כל כך שקטה וכל כך נינוחה - ואני?
כבר לא מרגיש כלום.
מתקרב לתיק שלי, מוציא את האקדח בשקט - יש רק כדור אחד שכבר
הכנתי מראש,
נושק לה בעדינות על המצח ולאותו מקום מקרב את הקנה,
לוחש לה בשקט ואולי מזיל דמעה:
"אני אוהב אותך, באמת... אבל כל מה שרציתי זה שקט".