- שמע, יוסי, יש לי רעיון גדול. אני אומר לך, זה הולך להיות
הדבר הבא, זה הימור בטוח. אי אפשר לפספס פה.
- נו, יאללה צביקה, בוא נשמע. הרי מאז ז'ז'ו חלסטרה אני לא
זוכר כבר שום דבר ממך.
- הלו, מה עם שמש?
- עשה לי טובה. זבל טהור.
- טוב, עזוב את זה עכשיו. שמע, זה הולך להיות משהו מיוחד. שים
לב. אתה מקשיב? אתה יושב? אתה רוצה לשתות משהו? אולי בורקס
לנשמה? סמבוסק?
- צביקה, תפסיק לחזר אחרי כמו ילדה בת 14. יאללה, דבר!
- או.קיי. שים לב. אנחנו הולכים לעשות תחרות שירה של כל הארץ,
כן? דמיין לך תחרות כישרונות ענקית שכל המדינה משתתפת. זה משהו
מיוחד. אתה מדמיין? ואנחנו נסתובב עם מכונית בכל הארץ ונבחן כל
מיני אנשים בכל הגילאים שישירו בשבילנו שירים ישראליים, כן?
ואז אחרי זה אנחנו נבחר את החמישים הטובים ביותר ונתחיל לעשות
ביניהם תחרות פה באולפן. ואת הכל אנחנו נשדר בשידור חי, והשו"ס
הגדול... אתה מוכן? זה ענק. אנחנו ניתן לקהל בבית לבחור!
בשליחת SMS-ים! וואו, קונספט גדול. הקהל יבחר את הזמר שהוא
רוצה לראות על הבמה. ויהיו לנו כל מיני בני מיעוטים שיתחרו.
תהיה איזה ילדה מאופקים שקורים לה ליזט, ויהיה לנו אתיופי
מאשדוד, ואולי אפילו נכניס ערבי! כן, זה יכול להיות משהו משהו.
ותבין, זה לא כמו סתם איזה ריאליטי זול. לא ולא. פה אנחנו
יוצרים דמויות. הקהל יאהב את האנשים שלנו, כי אחרת איך יצביע?
אנשים בארץ הם סנטימנטליים, ברגע שהם יראו איזה ילדונת שרה מכל
הלב למרות שאין לה כסף לפת לחם, הם פשוט יתאהבו וישלחו מלא
SMS-ים. ואז אנחנו נכניס כל מיני אינטריגות. כן, אז נתחיל
להיות נחשים מלוכלכים. לאחד המתחרים נשיג כתבת שער גדולה
ב"רייטינג", או "פנאי פלוס", או "ערב טוב עם גיא פינס", או "על
הספה עם אלון מזרחי" או איך שלא קוראים לזבל הזה. ואז אתה יודע
מה יקרה? כי אני יודע. כן, אני כבר יודע. אתה יודע למה אני
יודע? כי חשבתי על זה עוד לפני שבאתי. מה אתה חושב, שאני סתם
מאלתר? לא יוסי, אני אדם רציני. בקיצור, מה שיקרה אז זה שכל
המתחרים יתחילו לקנא בכתבה הזאת, כי למה שלמתחרה ההוא תהיה
כזאת חשיפה שבטוח מביאה עוד הצבעות ברגע האמת, ולהם לא? מה, הם
זמרים לא טובים? כי אם הם לא טובים למה שהם יגיעו לתוכנית
מלכתחילה? ואז זה ייצור מתיחות בין המתחרים מאחורי הקלעים,
וכמובן שייראו את זה על הבמה בשידור חי. וזה לא יהיה חיוכים
מזויפים כמו במלכת היופי, לא. פה תהיה שנאה אמיתית בעיניים
שמנסים לכסות אותה עם איפור וחיוכי בארבי. אוי, הקהל ישתגע על
זה, ואנחנו נהיה התוכנית עם הכי הרבה רייטינג בארץ! ואז זה כבר
יתחיל לשעמם, אז נתחיל לשחק קצת עם השופטים. נביא שופטים מכל
הסוגים כדי שיהיה בינם בלגאן. נניח, בוא נביא את גלי עטרי מצד
אחד, את אביעד קיסוס מהצד השני, ונטבל את זה קצת עם איזה אודטה
או משהו לא קשור כזה. וכמובן שבאמצע אני יושב. לא שאני מבין
משהו במוזיקה, אבל היי, אני בשואו ביזנס, אני לא צריך באמת
להבין מה אני עושה. אני פשוט אפנה למכנה המשותף ההומוריסטי
הנמוך ביותר וככה אגיע לכולם. אתה יודע, "בגובה העיניים" כזה?
כן, כן, זה רעיון גדול. אבל פה צריך להיזהר, צריך להיזהר. אי
אפשר שהתוכנית תהיה שכונה. לא, זה לא יעבוד. אמנם מכנה משותף
נמוך, אבל נבוא כזה בפוזה של "אנחנו איכותיים". זה אומר שנחפש
את הזמרים המיוחדים יותר באודישנים. נשתמש בכל מיני מילים שלא
קשורות למוסיקה בכלל כמו "צבע קול", או ניתן הערות כמו "אני
מצטער חמודי, אבל אתה לא מספיק מביא את עצמך לשיר". אתה מבין?
כל מיני הערות חסרות משמעות שיישמעו ליריות ויפות לקהל הרחב,
וכאילו אנחנו מבינים במה שאנחנו אומרים. ונחפש גם יוצרים. כן,
יוצרים זה טוב. אנשים מקוריים שיבואו עם גיטרה וינגנו
בהתלהבות, ממש כאילו הם עכשיו מסביב למדורה בעש לילה בצופים!
כן, הצופים. גם הנוער העובד לא איכפת לי שיגיעו. ואפילו בני
עקיבא. אה, וואללה! דתיים! אי אפשר לעשות תוכנית לקהל הרחב בלי
דתיים. אבל אז אנחנו ניאלץ לשדר במוצ"ש. נו טוב, זה שיא הפריים
טיים במוצ"ש. נביא דתיים. שיהיה דתיים. זה חשוב דתיים. אי אפשר
להצליח בארץ בלי דת. ואז גם אנחנו מוסיפים פן אישי לכל הסיפור,
ואני חוזר איתך שוב לסיפור הזה של לאהוב את הדמויות. אתה זוכר?
אמרתי את זה לפני חמש דקות. לאהוב, אהבה, אני אוהב. וככל
שנתקדם לעבר הגמר הגדול, נלמד להכיר את הדמויות יותר ויותר.
נצלם אותם בבית, נראה איך המשפחות שלהם מחזיקות אצבעות בשבילם,
נראה מי החברים שלהם, נשמע את המורים שלהם אומרים "אוי, הוא
היה ילד כזה מוכשר וחמוד. תמיד הוא היה מחייך. ותמיד היה קופץ
לשיר בכל הטקסים של יום השואה. כזה חמוד!". ומי לא יתחבר לאותו
הילד ששר ביום השואה, או לילדה שהיא הכוכבת של מסיבת הסיום של
כיתה ו'? זה אנושי, אתה מבין? ובארץ אנשים אנושיים. אנושיות
שווה כסף. גם סקס, אבל בעיקר אנושיות. ואז כל שבוע יעוף הביתה
מתחרה אחר, עד שנגיע לגמר הגדול. הופה... הגמר הגדול. תשמע,
זאת תהיה הפקה שלא נראתה בארץ. נרים איזה מופע ענק כמו אז
בהופעה של "הביטלס" בארץ. מתי זה היה? 67'? אה, לא, זה היה
מלחמת ששת הימים, שמה לא שרו אף אחד. אז מתי היו "הביטלס"
בארץ? אה, אולי לא היו. טוב, לא חשוב, בכל מקרה נרים אירוע
גדול מאוד, ויגיעו מאות אלפי אנשים, רובם ילדות בגילאים 7-14
כמובן, כי זה חתך השוק שהכי מוכר היום. ויעלו המתחרים שלנו,
ויתנו מופע שחבל לך על הזמן! משהו גרנדיוזי. כמובן שזה לא
בהפקה אישית שלהם, כי הם כולה מתחרים בתוכנית, הם לא בשואו
ביזנס כמוני. אז אנחנו נעזור להם, ובעצם נפיק את זה בשבילם כדי
שזה ייראה מקצועי. אז מה אם הם יאבדו את הזהות האומנותית שלהם
בדרך? למי איכפת היום מזהות אומנותית? פה זה שואו ביזנס. ארץ
השואו ביזנס! אתה יודע כמה כסף נגלגל? פרסומות, מוצרים,
צילומים, סיבוב הופעות של כל עשרת המתמודדים הסופיים, חולצות,
כובעים, יומני נוער, תחתונים אכילים, שניצלים, כיסאות, דשא,
הכל! ואין מה לדאוג מהזכויות של המתמודדים. לא, זה פשוט. הם
הרי כל כך להוטים לבוא ולקבל רבע שעה בטלוויזיה שאנחנו נחתים
אותם כבר בטופס הרשמה הראשון שכל מה שאנחנו נבקש מהם לעשות, הם
חייבים לעשות. ללא תשלום. ככה אנחנו מגדילים את הרווחים, אתה
מבין? אנחנו נרוויח בזכותם, אבל לא נשלם להם. ואז הרווח שלנו
גדל! אתה קולט אותי? אתה מבין איך זה עובד? מכונה משומנת היטב.
ואחרי שהעונה תיגמר אנחנו לא יכולים להיעלם מהמסך עד לעונה
הבאה, וזה ברור שתהיה עונה הבאה. אז מה שנעשה זה מרתון
אודישנים. כי זה ברור שהקטעים הכי מצחיקים בתוכנית יבואו
מהאודישנים הראשונים מכל המוזרים שחושבים שהם משהו מיוחד
ויבואו להיבחן. אנחנו גם נערוך את זה ככה שיהיה מצחיק, אבל
מצחיק יחסית נמוך כי אני רוצה שכולם יבינו את זה. עם
סטריאוטיפים ישראליים כאלה, כמו במאמרים של יאיר לפיד. נניח אם
יבוא אתיופי שהתרגש ופתאום נגמר לו הקול בזמן האודישן אז
בעריכה אנחנו נוסיף קריין שישאל "מה קרה מוטמבו, הלכת ברגל כל
הדרך מאתיופיה לישראל אז התייבש לך הגרון? אתם לא אמורים להיות
אצני מרתון?" אתה מבין, זה גם לשלב קומדיה, וצחוקים. וואו, אני
גאה בעצמי, זה רעיון ענק. מה אתה אומר יוסי? תן פה קצת קרדיט
לסחבק. זה אחלה דבר. ואני אתחלק איתך כמובן ברווחים. מה דעתך?
זה יצליח, לא? זה... זה תופס פריים טיים, לא? מה... מה... מה
אתה אומר? מה דעתך?
- שמע צביקה, זה לא יעבוד.
- אה, אז... אז אנחנו לא עולים עם זה?
- לא, אני לא רואה את זה קורה.
- נו טוב.