ברגע שחשבתי שאפשר לקום ולעמוד
לזרוק את כל הכאב לאחור
לחיות בהווה ולא בעבר
בהווה של חיוך
לדעת שעוד הרבה זמן נשאר
התחלתי לקבל את החיים כמו שהם
הבנתי מי נמצא ואת מי כבר אין
כמו ציפור שעפה בשמיים התחלתי לעוף
הרגשתי חופש של אושר בלי בדידות
ואז כשצלחתי לאסוף את מה שנשאר
הכל נפל שוב כי הכאב חזר
אין מקום ביחד לכאב ושמחה
האחד הדומיננטי נשאר אצלך
ואז שוב הנפילה
המכה החזקה
שמחזירה אותך אל השפל
אל האדמה הכואבת, הקשה
דבר אחד הבנתי
למרות שלפעמים לא מאמינים
אחרי המדרון הכואב
מה שצריך זה להקשיב,
לדבר, ולא לשמור בפנים
כי כל מה שנשאר
זה לטפס בחזרה
ושם להישאר
עד ההתדרדרות הבאה. |
