העיניים נעצמות. נכנסתי לעולם החלומות.
השער מעוטר בפרחים ופיות קטנות,
האשלייה מברכת את בואך, ומזכירה לך שהכל חלומות, ועוד כמה שעות
תקום למציאות.
תת-המודע מתהלך שם חופשי עם גב זקוף בגאווה, וכל הסודות
הכמוסים יוצאים החוצה כמו שדיים היוצאים מחולצה של אישה,
הכל חשוף ופתוח לעיני הכל.

את המלכה במערכה ויש לך נסיך, אפילו כמה נסיכים,
וארמון פאר,ומטבעות זהב בערמות.

פתאום מתוך חלום מתחילה להרגיש את הגוף הזועק והכואב מרוב שעות
שינה, העצמות התנוונו ונעשו לעיסה... נמתחתי לשנייה ונפלתי
לתרדמת עמוקה.

עכשיו אני במקום אחר על החוף, חוף עם גרגירים של זהב.
במקום הכי יפה בעולם. כל-כך יפה שבא לבכות.
ולצידי יושב הבן אדם הכי מושלם בעולם, חלום ופנטזיה של כל
אישה.
ויש לנו גם כלב קטן.
ופתאום תת-המודע עובר מולי ואומר לי, "תגידי את לא חושבת טיפה
שזה מוזר שהכל מושלם?" ורגע אחרי שסובבתי את ראשי, כלבי מחמדי
והאיש שישבו לידי נעלמו,
אני רצה לכיוון ביתי שעל החוף ומוצאת אותו עם אישה אחת, שהיא
בעצם החברה הכי טובה שלי (עכשיו אני ממש רוצה להתעורר
מהחלום).
ואז רואה גם את הכלב רץ אחרי בעלים אחר, אני קוראת בשמו אך אין
קול ואין עונה.

והארמון והכסף הופכים לאפר. ואז אתה מתעורר מהחלום ומחליט שטוב
לך יותר במציאות.
אולי אין לי מטבעות של כסף בערמות ושום דבר לא בא בקלות,
עדיף שדברים יבואו קשה מאשר שלא יבואו בכלל.
ומי צריך ארמון אני בכלל מעדיפה בית קטן.