פזמון:
מילים אחרונות
להרגיש הקלה בליבינו
התחלות חדשות
למלא חללים בתוכינו
בית 1:
אולי זה קצת קשה לי להבין, זה קצת קשה לי להמתין
לציפיות שמצופות בדמיונות ורגעים
שלא עוברים, שלא זזים, לא מצליח לבטא אותם במילים
ומבפנים הכל נשרף...
יום כן, יום לא, יום לך, יום בוא.
הזמן דואך ומתהפך ואין הדרן לנסיונות
כל כך גדול, כל כך הכל, כל כך יכול ומפחד
רק מהרגע.. שהוא ימצא עצמו בודד
זה לא עוזר להיעזר בעיצות של אחרים
הוא לא קיבל את הכפיים, רק אכזבות וגירושים
ולמרות הכל הוא לא וויתר כדי להיות איתה
הוא עובר לילות שלמים מהופעה אל הופעה
הוא לכוד בהופעה שקוראים לה החיים
ואם תקשיבו לקהל אתם תשמעו אותם בוכים
הם שוכחים מאיפה באו, אז לאן אני אלך?
אבל כל מסע מתחיל בצעד, ואני דורך
(באדמה)
פזמון:
מילים אחרונות
להרגיש הקלה בליבינו
התחלות חדשות
למלא חללים בתוכינו
בית 2:
אולי קשה להתגבר, אולי עדיף לוותר,
אולי הכל היה חלום ואני דווקא מסתדר,
אולי.
אולי היום בעצם מה שקשה
זה להבין כמה שקל לי,
ושמה שאני רוצה
נופל לי בצלחת, נחת ושגשוג והכל
שהמכחול רק יצייר לי ת'ציור של אתמול
ושאתמול לא יימחק ויישאר בזיכרון
ושהנשק היחיד שאני אחזיק זה עיפרון.
הדלתות שלא פתוחות לי הן דלתות שאני סוגר
אני חייב להתגבר?
תספר לפיטר פן.
כי זה להיות, או לא להיות, רוצה להיות יותר מדיי
אולי רוצה לחוות את החיים וטוב לי עם אולי
כדאי להתמקד במה שטוב, מה שקרוב ללב
אני שוכח מהרוב, כי מי צריך להשתלב?
וזה כואב,
אני חושב על לארוז את החיים שלי.
בתיק שעל הגב המשפחה והחברים שלי...
פזמון:
מילים אחרונות..
להרגיש הקלה בליבינו
התחלות חדשות
למלא חללים בתוכינו
בית 3:
אחרי שנה שבה טבענו בים של אי הבנות
הגענו למקום שבו לא נשארו הרבה ברירות
אחרות.
שמים את הסוף על השולחן
כל כך הרבה כוסות נשברו עד שהגענו לכאן.
מי שהיה אמור לקרוא אותי החליט לקרוע את הדף
האדישות הלא שפויה שלך כשהלב שלי נשרף
מהמיטה אל המיקלחת , את העיניים לשטוף
רוצה לחזור לתחילת הסרט ולשנות לו את הסוף
אני לא יודעת. מה יהיה מכאן...
פזמון:
מילים אחרונות
להרגיש הקלה בליבינו
התחלות חדשות
למלא חללים בתוכינו |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.