יפעת גולד / בתור לרופא |
מנוכר
האנשים שיושבים, על פניהם חיוך
משומר
הם חושבים על הכל, כל נושא
מפאר
ובעצם תוהים מי חבר ומי
זר
אבל לי לא אכפת, אני יושבת, מחכה שיתחיל
אם יתחיל - גם יגמר.
הסוף הוא קרוב, לפעמים גם מגעיל,
רוצה רק לבחור לעצמי קץ אחר
הוא לא מגיע, ואני ממשיכה לחכות,
נפתחת הדלת, ואולי עכשיו יכנס,
סופרת שעות, מונה הדקות
כמה אפשר? עוד רגע וזה ימאס
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|