שוקע אל מעבר למבט,
אל ים גבעות האופק.
נוגע חרישית ברוח העולם,
שומר הלילה, ידיו על דופק,
ומבטו על אחאיו, על מחציתם
בכס מרומים הוא מתענג
חוגג את מלכותו במחיר בדידות
ורם הוא מפסגת נסיקת הנשרים,
בודד הוא מאדם, חופשי הוא כמתים,
וגדולותיו הן בשתיקה.
מתמלא עם כל מבט נוגה או זיכרון
חי עם כל צדדיו האפלים של הארמון
יודע כעס ושמחה, עם חיוך או הזעפה
עדיין לא חוגג את מות התם
זוכר הוא מהי אהבה.
בין שתיקת עידנים זיכרונו מצלצל
והד הדורות לא מחסיר פעימה
ושמע הוא תחינות ותפילות לגואל
כמו תודות על מסע של חיים ושכינה
כאדוות של נצח על פניו.
בדרכי אל הלילה, ראיתי ירח
מבטו סיפר את מגוון סיפוריו
הוא שלח לי שלווה בבקבוק
על גלי הימים של הלם הקרב
כאב מנחם אל כל ילדיו
חיוכו שוב מאיר, רעמה משתלחת
במגע של ממלכת היום
חסרונו כמו ננעץ בלבי
כהעדרות שמש בליבו של היום
בעוד ילד ירח נוגע בסהר |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.