לא יודע מהיכן להתחיל שכן אני לא יודע למה זה התחיל,
אינך רוצה בי, זאת הבנתי כבר, אז למה? למה אני לא מצליח
לשכוח?
את חיוכך המתוק כל כך שאפשר לשים אותו על הפנקייק במקום
סירופ...
את צחוקך שאינו מרפה ממני, צחוק כה מרנין אשר ממיס אותי כאילו
הייתי חמאה על המחבת...
שושנה את שבין החוחים, יפה ממך לא ראיתי בנשים.
אני יודע שאינך רוצה בי, אני לא אוכל לשכוח אותך,
גם אם אוהב אחרת, אוהב אותך.
כמו שאמרו פעם: גם אם השמש תסרב לזרוח, אמשיך לאהוב אותך.
מאז שהתאהבתי בך, אני עומד לאבד את שפיותי,
לא שאי פעם הייתי שפוי, זאת כל הבריות יעידו.
שמחה קורנת ממך, החדר נמלא אור כאשר את בו, וחושך מצרים כשאת
לא בו,
כל מבוקשי הוא לשמח אותך, שכן, חיוכך הוא הדבר היפה ביותר,
וצחוקך הצליל הענוג ביותר,
אינך רוצה בי זאת אני יודע, אך אם לא בשבילי אז בשבילך, ובשביל
כל התבל,
הישארי תמיד שמחה ומחייכת, כיוון שאושרך הוא כל מאודי, אני
מניח,
אני מקווה בשבילך שמי שתאהבי יאהב אותך יותר מאשר אני.
אנא הישארי מאושרת אם לא בשבילי, אז בשבילך.