המסדרונות הקרים.
פעם תלו בהם אנשים.
גוויות עדינות על ווים שבוזים.
זיקה לשקטים - שבמקום להחריש רעמי קולותיהם,
בעיוורון האילמים השאירו הכל בפנים.
ולזועקים - הצווחים - רק השבתם גיחה לחוטאים.
גופות חפות מפשע בגלום קולות נצחים.
ואם אומרת לבנה: "אל דאגה ילד שלי".
וברצות רגליים לוקח חבל,
וכפלח אשר נשר ממגפי הפגרים,
ובעיניים כבויות מעמיד את חסרי החטאים בשורות.
והבמה ? נקייה כמו יהלום מלוטש.
ובשקט תמים נקשר החבל סביב צווארו,
מתאים כמו קוצב שהותאם ללבו.
או אמא יקרה!
הד מזמר במסדרונות הריקים מבעלי לבבות טהורים;
כ"כי כל הילדים עכשיו מתים". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.