לורן ברזילי / כולם |
אני מציירת מסגרת אדומה וממלאת בשחור.
שכולם קופצים לצלילי שירים חדשים,
אני יושבת שם לבד ושומעת שנות ה-80.
שכולם יצאו לחיים האמיתיים,
אני אשאר תקועה בחלל שחור מלא שקרים.
כמו מסכה, או משקפיים גדולים ושחורים.
שכולם ימותו יחכה להם השומר ויגיד: "ברוכים המתים".
שאני אמות, יחכה לי מלאך ויגיד: "ברוכה הבאה לחיים".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|