נסטיה לובצ'וב / הרגשות |
ממיס אותי עם חיוכו הקט.
ילדה בשמלה כוורד פורחת,
בצחוקה חונקת אותי לאט-לאט...
ריח מתוק של עוגת תפוחים,
סותם את קנה הנשימה.
יופי עמוק של הרים וגבעות,
גונב את שאיפתי האחרונה.
שורה נוספת של שיר נואש,
צורבת את חוט המחשבה.
משאלה טרייה לשלום ואהבה,
נשכחת בתוך האפלה.
שביל לבן מואר בפנסים,
חותך את רגלי כמו סכין.
זיכרונות נעימים מימים טובים,
לוקחים את לבי למקום לא אמין...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|