מאשה לי / בלדה לפקידה |
כל כך ציבורית
רואה אותי
דרך זכוכית.
אני רואה אותך דרך טופס צבעוני מדי
לסיטואציה.
בערב גם את, כמו כולם,
חוזרת הביתה,
לסלון המאובק
ולחדשות,
עושה לעצמך עוד כוס קפה
כאילו לא שתית היום מספיק
מהזבל הזה.
יוצאת למרפסת ובוהה
בשכן ממול
ממציאה לו קורות חיים,
היסטוריה מרתקת
אולי גם איזה עתיד משותף...
החתולה נועצת בך מבט עגום
מקצה הספה
את מדליקה את הרדיו
להשתיק את הבדידות
בלי להעיר את השכנים.
גם הלילה הזה יעבור
ומחר שוב תהיי
חצי אלוהים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|