מעבירה את הזמן בהמתנה לך,
שתגיע סופסוף לתחנה של חיי.
עצרו כאן רבים לפניך,
לא הביאו לא אושר, לא דווי.

בציפייה מגוייסת ממתינה לבואך,
מנסה לדמיין את הרגע.
בו תגיח פתאום
מתוך סמטה חשוכה.

כשתפתח דלתך לקראתי,
אכנס בטוחה לנבכיך,
אמצא לי מקום ובו אשתהה.

אפשר שהדרך תהיה נעימה,
אפשר גם שלא.

עד אשר למחוז חפצי אגיע,
ואצא בדלתותיך האחוריות.

ואתה, דלתך תפתח לאחרת,
לא מוכרת,
אולי זו שתתלווה אליך עד לתחנה הסופית.