אראלין
שמי שי מצפה, סופר וכתב, ראש ממשלת כדור הארץ קראה לי
להתייעצות. היא אמרה לי: כדור הארץ לא ראוי יותר ליישוב, אנחנו
רוצים שתיסעו לכוכב אראלין ותבקשו בפני המושל שייתן לאנושות
מקום לשהות בכוכב הזה. אני: למה אני? שלחו מישהו שיודע לדבר.
ראש ממשלת כדור הארץ: זאת תהיה משלחת שלום ולכן אתה יכול כי
אתה אמן, עברת סכנות רבות. אמרתי להם: אוקיי, אני מקווה שאצליח
בזה.

ספינת החלל הייתה קטנה אך מפוארת, מתנתה של ראש ממשלת כדור
הארץ. היא כללה אותי, שי מצפה, את אשתי, חניתה בן עמרם, את
החתול שלי, לי, ואת רובוט תשע. הפילגש שלי ששמה עינב שוורצמן
נשארה בבית.
עוד היה בספינת החלל הנווט עאטף שרציתי רק אותו כי הוא היה
נאמן אליי יותר מכולם.

נחתנו באראלין, בדבר שחשבנו שהוא שטח נחיתה אבל הסתבר שהוא
הכביש של החייזרים. כשפתחנו את הדלת באו אלינו השוטרים. אמרנו
להם: קחו אותנו לשליט אראלין! הם אמרו: איזה שליט? המודח? או
השולט עתה? אמרנו להם שלא חשוב. הם כבלו את ידינו באזיקי
ברזל.
והעלו אותנו לג'יפ קטן. דרך העפר הייתה לא נעימה. הגענו למקום
תוך כמה שעות. בית המקדש היה מפואר, הדלת נפתחה באופן אוטומטי.
על כס מלכות ישב שליט אראלין. הוא אמר לי: מי אתם? אמרנו לו
שאנחנו בני אדם. הוא הזעיף פנים ואמר: לכו מכאן.

נזכרתי ביצירות של מדע בדיוני ואמרתי לו: באנו בשלום, כדור
הארץ שלנו לא ראוי יותר להתיישבות. הוא אמר לנו: לא באתם
בשלום, יש עוד יצורים כמוכם בשם בני אדם שרוצים לשלוט עלינו.
אמרנו לו שאנחנו לא מכירים אותם. הוא אמר לנו: אם כך, התנאי
שלי שתתיישבו בכוכב הוא כזה: אני רוצה שתגרש מכאן את הפולשים.
עד שאתה עושה זאת, אשתך, הרובוט שלך, החתול שלך והנהג שלך יהיו
אסורים בידיי. אמרתי לו שאעשה זאת. אבל לא ידעתי כיצד לקיים את
הבטחתי.

נפגשתי עם הכובש שנראה בדיוק כמו בן אדם. נפגשתי אתו בספינת
החלל שלו מעל הכוכב אראלין. אמרתי לו כמה דברים והוא הסכים
לסגת.
ברגע אחד כל חלליות הפולש נעלמו מעל כוכב אראלין. נפגשנו עם
שליט אראלין ואמרנו לו זאת. הוא היה מרוצה. הוא אמר: בתור מתנה
אתן לכם את המרחב הפורה לאנושות כולה לדורי דורות. אבל יש לי
תנאי אחד: אף אחד לא יוכל לבוא אל השטח שלכם, וגם להיפך.

הרוצח מהאזור האסור
האנושות השתקמה באזוריים הפוריים. אף אחד לא יכול להגיע אל
השטח האראליני ואראליני לא הגיע אלינו. לימדנו את ילדנו כיצד
לחיות בתוך הגבולות האסורים. עינב שוורצמן באה לגור אתי ביחד
אחרי כמה חודשים של מכתבים. אשתי קבלה אותה בידידות כי סוף סוף
היה לה עם מי לרכל עליי. ישבתי בבית גדול, חסר תעסוקה
ומשועמם.

יום אחד נשמעה נקישה על הדלת. פתחתי את הדלת. לנגד עיניי עמדו
שני שוטרים אראלינים. הם אמרו לי: אתה מוזמן לחצר השליט
האראליני.
זה לא היה רגיל אצלנו. כי אסור היה להם להיכנס. שאלתי אותם: מה
קרה? הם אמרו לי: אדם משלכם רצח אראליני משלנו באזור האסור.
פניי הראו תדהמה. זה אף פעם לא קרה. התלבשתי מהר ונסעתי אתם.

השליט היה על כס מלכות. הוא נראה זועם מאוד: אני יודע שרק אתה
יודע לפתור את הפרשה הזו. הכוהנים האראלינים לוחצים עליי לחתום
על צו לגירוש כל האנושות מכוכב אראלין. אני נותן לך שלושה ימים
לפתור את העניין, למצוא את הרוצח ולהביא לי את ראשו. השתחוויתי
בפניו ואמרתי: הוד מעלתו, הרוצח יימצא. יצאתי מלפניו אבל וחפוי
ראש.

ידעתי שרק אדם אחד יוכל לפתור לי את העניין ונסעתי אליו. שמו
היה דני מלול. נקשתי על דלתו. הוא אמר לי: מה רצונך? לא בזבזתי
מילים: לדעת מי הרג את האראליני. דני: יש כת המכנה עצמה
"האמת". והם מורכבים מבני אדם וחייזרים ביחד. הם רוצים
שהאנושות תחזור לכדור הארץ. לפי דעתי מהם יצא הרוצח. אמרתי זאת
לשוטרים והם עצרו את כל חברי כת האמת. אחרי לחץ פיזי קשה הם
הודו שהם רצחו את האראליני כדי לסכסך בין האראלינים ובין בני
האדם.

מותו ותחייתו של "הגדול מכולם"
עינב שוורצמן לא הפסיקה להציק לי: אני רוצה שתמצא את המקור לחג
של האראלינים "הגדול מכולם". אמרתי לה: אנחנו אולי בכוכב שלהם
אבל לא באזור שלהם, חוץ מזה את בת אדם. היא אמרה לי כשהיא
יושבת על ברכיי: אני רוצה לחגוג את החגים שלהם ואני לא יכולה
בלי לדעת למה? אם תעשה זאת בשבילי תקבל סקס כמה שאתה רוצה
ממני.
לבי צעק שאסור לי אבל היא הייתה יפהפיה ואם הפילגש שלך מבקשת
אתה חייב לעשות. אמרתי לה: אם אמות זה יהיה רק באשמתך.

בית המקדש היה מפואר מאוד. הדלת נפתחה באופן אוטומטי. כשהכהן
ראה אותי הוא אמר לי: מה רצונך? שאלתי אותו: מה זה "הגדול
מכולם"? הכהן: מה אכפת לך, בן אדם? לכם יש החגים שלכם, עזבו את
החגים שלנו בשקט. אמרתי לו בזהירות: אני רוצה לכבד את אמונתכם
ואני רוצה לדעת על מה היא מבוססת? אחד הכוהנים הזקנים שנכח שם
אמר: אם כך, בוא אתי!

הלכתי אתו לחדר נסתר. הוא פתח את הדלת במנעול ישן מרוב שנים.
נכנסנו לחדר מלא בספרים קדושים. הוא לקח אחד מהספרים ואמר:
אקרא לך: פעם לפני היות אראלינים בעולם נחת פה יצור ענקי. הוא
קרא לעצמו "הגדול מכולם". הוא כישף והעם האראליני נוצר. אחר כך
הוא התרסק עם הספינה שלו ונהרג. יש לנו אמונה שהוא עוד יחיה
וישוב אלינו בבוא הימים וזה יהיה אחרית הימים.

לא האמנתי לאף מילה שלו. בחצות הלילה, בהתקרב החג, באתי בחשאי
והסתתרתי מחוץ לבית המקדש. ראיתי המונים הולכים אט אט ומרימים
משהו כבד מכוסה בשמיכה. עקבתי אחריהם, הם נכנסו לבית המקדש
ונכנסו לחדר נסתר שבו הם הניחו את הדבר והסתלקו. נכנסתי וראיתי
נערה אראלינית כבת 12 כבולה למיטה. אמרתי לה: אם תאמרי לי מה
זה "הגדול מכולם" אשחרר אותך. היא אמרה לי בלחש: אין דבר כזה,
הכוהנים סתם המציאו שם לחג כדי להקריב נערות תמימות, הם מרמים
את העם האראליני. האמנתי לה ושחררתי אותה.

חזרתי לעינב שוורצמן וספרתי לה הכול. היא פרצה בבכי ונשבעה לי
שיותר לא תציק לי בעניין החגים. אמרתי לה שהיא הבטיחה לי משהו.
היא הכניסה אותי לחדר מלא נרות ריחניים ושכבה אתי. הסקס היה
נהדר. כשהתעוררתי שכבה לידי חניתה בן עמרם כשהיא ערומה כביום
היוולדה. לך תאמין לנשים.

זעקה לעזרה
ליארנה התקשרה אליי בפקס וכתבה לי: בוא מהר! הפילגש שלי עינב
שוורצמן בכתה לי: אל תלך לכדור הארץ, הוא כבר מזוהם. אמרתי לה
שאני מוכרח. גם חניתה בן עמרם הצטרפה למקהלת היללות. אמרתי להן
שאני מוכרח להסתכן כי אני צריך לעזור לאנשים בלי הבדל. הן אמרו
לי שרק תחזור בשלום.

נחתי בחווה של ליארנה. הבאתי רק את החתול אתי. משרת כבד גוף
רצה לקחת אותו אבל אמרתי לו: הוא נשאר אתי, זה חתול מיוחד.
ליארנה אמרה לי: שב על הספה! אני אביא לך תה צמחים שאתה אוהב!
היא הביאה לי תה צמחים וישבה מולי. היא התחילה לספר לי: אני
צופה על החיות, כמו שאתה יודע, בג'ונגל האדיר. לילה אחד נעלמו
כל החיות מהג'ונגל. היה שקט נורא, כאילו משהו קרה. אמרתי לה
בצחוק: אולי הם נסעו למקום אחר. ליארנה: אתה יכול לבדוק מה
קרה? אמרתי לה שכן.

הג'ונגל לא היה יפה בלי החיות, ציוצי הציפורים, שאגת האריות.
כולם נעלמו לבלי שוב. רק נהמה עמומה ובלתי מוסברת נשמעה מדי
פעם. החלטתי לבדוק את מקורה. הלכתי והלכתי עד שהגעתי לשביל
שנראה לי כעשוי על ידי בני אדם. הלכתי בו ולא ראיתי את סופו.
לפתע הגעתי לסוף של השביל. בקתה קטנה נראתה בתוכו. נקשתי על
הדלת ולא הייתה תשובה. החלטתי לפרוץ אותה.

פרצתי את הדלת ולעיניי נגלה מחזה מוזר. אדם קשיש נמצא בה. אדם
שכל אס או אס רדף אחריו שנים. דוקטור איקס נגלה לעיניי. הוא
אמר לי: אם באת לשאול אותי מי העלים את החיות אז אני אומר לך:
לא אני העלמתי אותם ואין לי מושג מי זה. גם אני רודף אחריו.
אמרתי לו: אם כך, עזור לי לגלות את פשר הנהמה העמומה. איקס:
אה, זה, אני יוצר מכונת זמן, במטרה לברוח מסוכני האס או אס
במקרה שיגלו אותי. לפתע הופיע מאחוריי אדם עם אקדח ואמר: אנחנו
העלמנו את החיות.

החתול התנפל עליו בשריטות והוא הוריד את האקדח. בעטתי לו
באשכים והוא איבד את ההכרה. כשהוא התעורר הוא היה קשור. שאלתי
אותו: מי זה אנחנו? הוא אמר לי: אנחנו ארגון של ג'י. העלמנו את
החיות כדי לערוך בהם ניסויים גנטיים. סיפרתי הכל לליארנה
וחזרתי לאראלין.

חטיפה
כשנחטפה הפילגש שלי עינב שוורצמן, חניתה בן עמרם הודיעה לי
בבוקר. היא אמרה לי בבכי: היא ידידתי כבר שנים, עליך למצוא
אותה ויהי מה. אמרתי לה: מי ירצה לחטוף אותה? חניתה: אני לא
יודעת, אם לא תמצא אותה אני אלך ואמצא אותה בעצמי. המחשבה
שאשתי החוקית תסכן את עצמה הניעה אותי סוף סוף לעשות מעשה.

נסעתי בג'יפ באזור האסור במרדף אחרי החוטפים. מובן שמאחר שזה
היה בחצות הלילה התקשיתי לראות עקבות. נסעתי בלי מטרה כמה שעות
כשאני חושב איך אני אוכל ארוחת ערב עכשיו. לפתע נגלה לעיניי
אור מוזר שנראה כעמוד. ידעתי מיד שזהו שער בין-מימדי. עברתי
דרכו עם הג'יפ. עברתי לצד השני.

מצאתי את עצמי בעיר מלאה לובשי שחורים. תפסתי אחד מהם ושאלתי
אותו: מה זאת העיר הזו? הוא אמר לי: זאת העיר של האלמוני
בשחור. נדהמתי כי לא ידעתי מי זה האלמוני בשחור. שאלתי אותו:
איפה הוא גר? הוא אמר לי: בארמון, אבל לא תוכל לראות את פניו
כי אף אחד לא יכול לראות את פניו. אמרתי לו שבכל זאת יסיע אותי
אל הארמון.

המון היה בתור כדי לקבל בקשות מהאלמוני בשחור. נדחקתי בין
האנשים וקראתי בקול: אני סופר, אני סופר!!! לבסוף עליתי
במדרגות הרבות עד שהגעתי לכס המלכות. הוא ישב שם, קטן קומה
ולבש שחורים. גם פניו היו במסכה שחורה. הוא אמר לי בקול עמום:
למה באת? אמרתי לו: הפילגש שלי נחטפה ואני לא יודע מה לעשות.
הוא אמר לי: היא מוחזקת בידיי, ותישאר בעולם הזה לנצח. פרצתי
בבכי.

התפללתי למספר הסיפורים שיציל את הפילגש שלי מידי האלמוני
בשחור האכזר. לפתע הופיע אור ובו יצור בשם האלמוני בלבן. הוא
היכה את האלמוני בשחור ואת תומכיו מכה רבה. האלמוני בשחור:
בסדר, קח את הפילגש שלך ותסתלקו מהעולם הזה. אם אראה אותך עוד
פעם תמות. השומרים שלו העלו את הפילגש שלי. לקחתי אותה ורצתי
מהעולם הזה אל ביתי. בבית חיכתה לה חניתה בן עמרם שחיבקה אותה.
עוד פעם נשארתי מאחור.

ההזמנה
קיבלתי הזמנה בפקס וזה היה תוכנה:
אל שי מצפה
ממשלת כדור הארץ
הננו מתכבדים להזמינך לטקס פתיחת בית המקדש שייערך בעשרה באדר.
הטקס ייערך בירושלים החדשה על מאדים בראשותו של מושל מאדים.
יוקרב קורבן ראשון ואנחנו מקווים שאלוהים ירצה אותו. אתה נבחרת
לסקר את האירוע יוצא הדופן.
שלך בכבוד רב
שר הדתות במערכת השמש לורי
החלטתי להיענות להזמנה ולקחת אתי את אשתי ואת הפילגש שלי ואת
הרובוט שלי ואת החתול שלי. טסתי בספינת חלל שנתנה לי במתנה
ממשלת כדור הארץ.

מאדים חיכה לי, יבש ולוהט כתמיד. נסענו במכונית עם נהג שתקן.
הגענו לירושלים החדשה. עצרנו בחניון של הר הבית. בית המקדש היה
מפואר מאוד וגדול. המון רב הצטופף שם. עלינו להר הבית כששוטר
עצר אותנו לבדיקה. הוא אמר לנו: רק הכוהנים נכנסים היום.
הראיתי לו את תעודת העיתונאי שלי והוא נתן לנו לעבור. חיכינו
למאורע הגדול.

הכוהנים עלו אל המזבח כשהם מביאים חיה בשם רוז'. זאת חיה בעלת
קרניים שיכלה לחיות בתנאי מאדים. הם קשרו אותה אל המזבח. אחד
הכוהנים התפלל לאלוהים. כשהוא סיים להתפלל הוא לקח את המאכלת
והפנה את פניו אליי. לרגע ראיתי מישהו מוכר. עבריין מבוקש שכל
אס או אס מבקש אותו. מה הוא עושה כאן? שאלתי את עצמי.

הלכתי אל שוטר שנמצא שם ואמרתי לו: אתה רואה את הכהן ששם? זה
עבריין מבוקש, עצור אותו! הוא אמר לי: שלטון כדור הארץ טיהר
אותו והביא אותו. הוא כבר לא עבריין. רתחתי מזעם מבפנים. אם
הוא יעשה טעות אחת יקרה אסון נורא. ידעתי שאלוהים הוא אל קנא
ולא יסלח על דבר כזה.

לפתע שמעתי רעש נורא. רציתי לצעוק, רציתי לעשות משהו. אבל לא
יכולתי. הכול קרה תוך שניות. אש יצאה מהמזבח ושרפה את גופו של
הכהן האומלל ולא נשאר ממנו דבר. ההמון נע אחורה והיה בהיסטריה
מוחלטת. אנשים נדרסו למוות. לפתע הכול הסתובב סביבי ואיבדתי את
ההכרה. התעוררתי אחרי כמה ימים בבית שלי באראלין כשנשותיי לצדי
יחד עם חתולי היקר. רובוט תשע אבד לבלי שוב.

התקפה
התעוררתי בחצות הלילה לקול מהלומות עזות על הדלת. פתחתי את
הדלת ולעיניי נגלה אוהב חניתה, הסוכן האהוב עליי, כשהוא פצוע
ומדמם כולו. הושבתי אותו מהר על הספה וקראתי לרובוט עשר: תביא
מהר משקה לאורח. ישבתי על הספה מולו ושאלתי אותו: מה קרה לך?
אוהב חניתה: הייתה התקפה על מפקדת אס או אס. כולם נהרגו ורק
אני ניצלתי. אני: מי תקף אתכם? אוהב חניתה: ארגון הטרור
"האמת", שזה ארגון שרוצה לסכסך בין בני אדם וחייזרים. אני:
ידוע לי מה מהות הארגון הזה. כנס את הבכירים, אני רוצה להפעיל
פעולת תגמול.

תוך כמה שניות ישבו בביתי שלושה אנשים בכירים של הארגון.
שמותיהם היו מספר 2, מספר 3 ומספר 4. סיפרתי להם מה קרה. מספר
שתיים: אם נפעל מהר ארגון האמת יוכה מכה קשה. מספר 3: אבל איפה
נפעל? זה ארגון שמפוזר בכל רחבי היקום. מספר 4: אני מציע להכות
בו בכוכב לורי שהוא כוכב שומם. אני: את מי ניקח לנו למשימה?
הבכירים התווכחו ביניהם שעות ולבסוף אמרו: נראה לנו שרק אתה
מתאים למשימה הזו. אז יצאתי למשימה.

כוכב לורי הוא כוכב יבש שרגל יצור לא דרכה בו. סליחה, תנו לי
לתקן את עצמי. הייתה בו מפקדה של ה"אמת". גדר תיל חשמלית הייתה
מסביב לבסיס והם חשבו שאף אחד לא יבוא אליהם. לקחתי את
המספריים וגזרתי חור בגדר. נכנסתי בשקט, לא נשמעה שום אזעקה.
הביתנים היו מפוזרים שם בצורת ריבוע. לקחתי את חומר הנפץ שלי
ושתלתי אותו באדמה. הוא יגרום לפיצוץ אדיר ויהרוג את כולם בבת
אחת.

נכנסתי לביתן הראשון ופתחתי שם מגירה אחרי מגירה במפתח הגנבים
שלי. לקחתי מסמכים כמה שאני יכול. המפקד היה שם ונחר בקולי
קולות. יכולתי להרוג אותו אבל ידעתי שהפיצוץ כבר יהרוג אותו
ממילא. יצאתי מהביתן כמו שנכנסתי, עם המסמכים, ונכנסתי לספינת
החלל שלי.

קראתי את המסמכים אחד אחד. הם פירטו פעולות עתידיות של ארגון
"האמת". סיפרתי זאת לאנשים הבכירים ביותר בארגון. הם הודיעו
זאת למי שצריך וגם הפעילו סוכנים ומנעו פעולות של הארגון הזה.
ידעתי שעכשיו העולם בטוח יותר.

מחלה
האיש שנכנס אליי הביתה היה תשוש. הכרתי אותו מיד, זה היה
המנהיג של כוכב לון. הוא אמר לי בקול צרוד: בוא וכתוב עלינו
כתבה! פרצה אצלנו מחלה מסתורית שאנחנו לא יודעים מה טיבה. כולם
עומדים למות בתוך שעות ספורות. אמרתי לו שאבוא. נסעתי אתו
בספינת חלל בחשאי כדי לא להעיר את שתי נשותיי.

בתי החולים היו מלאים עד אפס מקום בחולים ובגוססים. הם נאנחו.
הרופאים טיפלו בהם רק כדי להקל עליהם את הכאב. דבר אחר הם לא
יכלו לעשות. חלק מהחולים שכב בבתים והרובוטים שלהם טיפלו בהם
בעזרת הידע הרפואי הדל. פגשתי את הרופא הבכיר והוא סיפר לי: זה
התחיל לפני שבועיים, מאז זה הדרדר והגיע לערמת גופות מאוד
גבוהה. אנחנו פוחדים שזה יעבור גם לכוכבים אחרים וגם לכוכב האם
שלנו.

התסמינים היו (כך סיפר לי הרופא) חום גבוה, עייפות, רעידות בכל
הגוף, פריחות של כוכבים. ולבסוף מוות. הוא מסר לי שם של אדם
שחוקר את הפרשה. שמו ג'מסון. אני איפגש אתו בבית המלון, שהיה
תחת אבטחה גבוהה כי המחלה הזו גרמה גם להתפרצויות אלימות
נוראות. הודיתי לו והלכתי משם.

הסוויטה בבית המלון הייתה מפוארת מאוד. ג'מסון ישב על ספה. אני
העדפתי לעמוד. ג'מסון אמר לי: על פי הסמכות שניתנה לי מידי
המנהיג של לון חקרתי את המחלה. מתברר שזה חיידק מהונדס גנטית
על ידי מעבדה משוכללת. אינני יודע באיזה מעבדה זה נוצר. אבל
זאת לא הייתה תקלה או תאונה, בזה אני בטוח. זה היה מעשה זדון.
שאלתי אותו איך הוא יודע.

במקום לענות לי הוא הוריד את התחפושת מעל פניו. ראיתי לפניי
אדם שמבוקש כבר שנים על ידי האס או אס. הוא מכונה בפינו המפיץ.
הוא אמר: כוכב לון היו רק שפני ניסיון, בקרוב מאוד אפיץ את
המחלה הזו לכל היקום דרכך. ברגע זה נכנסו רופאים ותפסו אותי.
הם רצו להזריק לי את המחלה הנוראה. התפתלתי ונאבקתי אתם קשות.
המפיץ: זה לא יעזור לך. פתאום שמעתי קול מוכר. אוהב חניתה:
הרימו ידיים כולכם! אתם עצורים. המפיץ קפץ דרך החלון וחולץ על
ידי מטוס. שני הרופאים המתחזים נאסרו ונלקחו לממשלת כדור הארץ
באשמת פשע נגד האנושות. ואני? כשחזרתי שתי נשותיי התנפלו עליי
בצרחות. מתברר ששוב שכחתי לכתוב פתק.