ואת שם יושבת, בועטת.
ולצעוק את יכולה רק בתוך עצמך
עינייך נעצמות, הכעס כבר גדול ממך,
תוהה לאן תיעלמי.
שוב בחלומות בוכה לאף אחד,
הצבע של הפחד תבוע בעינייך.
בחושך מגששת לשלווה, שתעטוף.
מחכה להתעורר, מחכה שוב לחייך.
אי שם כבר אבדת,
ותמימות כבר לא תדעי מה היא.
רגש אז תדחיקי,
ילדה שוב לא תהיי,
ואת עצמך תשאירי רק לסוף.
ואם שוב ילדה, תבקשי להיות.
כי הרגש מלבך צועק.
כך תוכלי להגן עליו, בשתי ידייך
לשמור על שכבוי בתוך תוכך |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.