מולי ניצבים מרחבים מקבילים

העלמה הלבנה מאחורי ענן מסתתרת
מביטה במרום על אחותה הגדולה
מסביבה רוקדים עולמות רחוקים
מלאים באורה ורוקדים לכבודה

קולות מרחפים בחושך כגחליליות
מפיצים אור קטן במדבר השומם
הצללים מתאספים מסביב לתקווה
מתחממים מולה והופכים לדמויות

החלל האין סופי פתאום מתמלא
בחיים חדשים הנראים במרחק
במישור זמני הגורל נחרץ
האדם מגיע מעפר וסופו כאבק

העולמות על האדמה מפיצים אור גדול
עד מותם הנצחי ככוכב נופל
קול אנחות המיית המתים
הופכים את האדם לאבק כוכבים