עד מצער אתה יושב
וכותב מילותיך.
הסתכלות אל תסכוליך תאמר לך בודאי
רק זאת כמסקנה
שהנך מבזבז את זמנך.
הלוא רבים כל
כך כבר אמרו זאת לפניך
וטוב יותר
בדמגוגיה
ממך.
אך משהו מבפנים טורד וצובט
וקורא עצרו
חדלו
בפאתי ארצנו ישנן נקודות חן
רבות מאוד. אז למה, כמו כל השירים
הקטנים השואלים שאלות
גדולות, אז למה להתרוצץ על גבעות זרות
בחיפוש אחר הקבר
של גברת רחב הזונה מעלילת יהושע
בן-נון ההוא?
ותוך כך, כדי להבהיר שאלתי
לאוטמים אוזניהם, להסתבך בעלילות
יהושע בן-נון חדשות?
הלוא בן שלום אנוכי?
אך חפצתי להיוולד ולא שאלו זאת אותי
ולמות ולו ישאלוני למצער אך זאת
בשלווה ובהשקט
מה זה קרה לי
והתרחש אצלי
שאחרי כלות עיתים ארוכות
שכאלה התיישבתי
לשרבט מיני אותיות ליצירת מילים
על קטעי משפטים של חלקי
שורות?
האם גם אחרי מותי אני
הדל הבלתי מפורסם
ישב איזה אסיסטנט ספרות נדכא
לסדר את
"כל כתביו"
?
הייתי נער הייתי.
אחר כך התחתנתי והנה אני אב
לזאטוט גדל
הנלחם עימו על קנאת אם אישה
אהבה.
הגעתי לכך שנתכסיתי עלוות
מחשבותיו של כל בורגני זעיר מצוי
כלהגדיל את המשפחה
ולהחליף דירה
ולרחוץ את המכונית
ואולי לקנות עוד מיקסר ושטיח פרסי.
ופעם הייתי נער הייתי
עם יסורי התבגרותו
ורצון לשנות העולם ולהפכו
לאחר שתהרסו מחדש רק חדש.
למה זה קורה כמעט לכולם וגם לי?
ולאבד כך בדרך נשפלת כל
תקווה לאנושות רעבה...
רוח ערביים נחה עלי
עם שלווה עצמונית.
אני יושב והעט כמשולח
טירוף רושם המצווה עליו
ונפשי המפוצלת מחפשת מחסה
וצד אלף רודף הצד השני
אל יודעת נפשי (איזו מהן)
(כי שתיהן)-
אף פעם לא להתאחד
תמיד מפוצלת
זו תקוות ההישרדות
והתכלית
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|