פעימה
ועוד פעימה.
הכל מתחיל משם.
לבן,
ריק,
נקי מטוב ורע.
חלחול חלש של מים.
הוא מגיע מרחוק.
לרגע אחד נשמע קרוב כל כך,
וברגע השני
חוזר ומתעמעם.
וכבר לא ברור מהיכן הוא בא.
מצלצל שקט, שקט...
כמו צחוק שובב,
תמים ובתולי.
הוא מתחזק מעט.
מתרגל אט אט לתחושה.
לעיתים טיפה יותר מדי,
ולעיתים הוא מרשרש מדי,
אך תמיד נחלש בזמן.
עליות.
וירידות.
גלים - גלים.
ועוד קולות,
ועוד צלילים,
ועוד שתיקות
ולחשושים.
סיפור שלם נרקם שם.
במקום שהתחיל משום דבר.
הוא מתחזק.
ולא נחלש.
רק מתחזק,
ממשיך קדימה
ועכשיו לא ניתן כבר לעצור.
למרות שהוא,
ללא ספק,
מפריע, וצורם.
לא רק עוכר שלווה.
כבר הרבה מעבר לכך.
הכל נפרץ, ומתערבב,
והגלים שהתחזקו,
מתנפצים ברוח.
כאוס מוחלט.
הוא לא מפסיק.
הוא לא מפסיק.
רק מתגבר.
ומתגבר.
ומתגבר.
וברגע אחד-

הכל דומם.

מתוך השקט המוזר הזה,
קול קטן מוכר.
חלחול של מים.
אך הפעם הוא פונה אל המקום ממנו בא.
מתרוקן לאט לאט.
וריק עכשיו.
לבן.

הזרם המשיך ממזמן אל מקום אחר,
ואף אחד כבר לא זוכר,
אבל היו פה חיים פעם.
באמת.