פנים המביטות בי בעיצבון
דמעות הזולגות אל האבדון
כאב הנישא אל שמי מרום
פחד האוחז בך מן התהום
מי ייתן ונחזור אל ימי התום
מי ייתן ויהיה פה שלום

זוכר חיוכים ואושר
זוכר אהבה בלי פשר
זוכר ימים של אור
לפני הגיע החושך והקור
מי ייתן והכאב ישכח
מי ייתן והשמש תזרח

איך היינו חופשיים כדרור
בין ירוק ועצים ומעוף הציפור
איך נשמנו אויר הרים צלול
לפני כל הבטון והאספלט הסלול
מי ייתן ורק נפלה פה טעות
מי ייתן ואכן יש חירות

עלבון החרוט על הנשמה
העצבות שמביאה איתה הדממה
האמת שזרוקה לה בין ערמת שקרים
קל יותר להכחיש מאשר להתכופף ולהרים
מי ייתן ולעצבות נמצא מזור
מי ייתן והאמת תצא לאור