נוסע במכונית, לבד, בלילה השחור,
פנסי המכונית יוצרים שלולית קטנה של אור,
מאירים לי את הדרך ונלחמים בחושך שמאיים לעטוף אותי,
אך עד כמה שהם ינסו, האור שהם יוצרים חלש ומלאכותי,
ואינו מצליח לדחוק את החושך יותר מכמה מטרים.

הדרך עוד ארוכה, ואיני יודע לאן היא מובילה, ולפעמים העייפות
מתחזקת,
ואני שואל, למה להמשיך, מה מחכה לי בהמשך,
האם יהיה שוב אור בהמשך, אחרי האור המזויף שממולי,
ולמרות כל מאמצי הפנסים,
אני רוצה רק לכבות את המנוע והפנסים ולישון, לתת לחושך לנצח.

אך אני יודע, ואיני יודע למה - אולי עיקשות חסרת בסיס,
שכל עוד יש לי דלק במנוע, אמשיך לנסוע, להתקדם בחושך בלי
הסוף,
ואני מסתכל במיכל, ויש עוד דלק, להספיק לעוד דרך רבה,
אך הדרך לא נגמרת, ולא הלילה השחור, ועדיין איני רואה באופק
תחנת דלק.