ידיי טמאות במזיקים
שניסיתי באובססיביות להסיר,
כמו משקרת לעצמי
שזה שהם לא חודרים לתוכי
עם התה המתוק בשקריות
(אללי, השקריות כמוטיב כפייתי) -
כך הם לא יוצמדו אליי.
לאחר כל בליעה שבפרדוקס
רציתי ולא רציתי בה,
לאחר כל ההבלעות הזו פנימה
כל רצוני הוא לזרוק הכול החוצה-
להיטהר ולהבנות מחדש,
או לקמול ולהיטהר.
קרקורים ואוויר,
צלצולים דיסוננסים והכחשות -
במעשי התענגות מבחילה
טווים שמיכת אשליות
ותחפושות צבעוניות;
ולי רק נותר
להישאר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.