עוצרת, מתפוצצת.
מתקדמת, נאבדת.
מתחילה ללכת, נעמדת בכול הרמזורים האדומים.
נשאבת לתוך ביוב.
פוגשת ביצורים תת קרקעיים, הם מפחידים,
לא אנושיים, ממש מפלצתיים.
מחפשת את הסולם, לעלות חזרה למעלה. מתלכלכת, נשרטת, נלחמת.
עולה מדרגה ונופלת שתיים.
יצור מכוער שואב אותי פנימה, מחזיק ברגליי, לא מאפשר עליה.
היצור, מגעיל, מבחיל.
עוטה על עצמו אין סוף תחפושות.
נגזר עלי לחיות איתו, הוא לא עוזב.
אסר את ידי בידו, אני חייבת ללמוד לאהוב אותו,
לעיתים הוא יפה בעיני, לובש תחפושות
רק עבורי, לכבודי ,בשבילי.