והפנים האחרות מחכות לסימן, מחכות לאדם שיפרוש את הכנפיים,
יושיט את הידיים ויצעק לאוויר, יצעק וישבור את המיתוס של
העולם, את המיתוס של כולם,

לחיות ללא צורה ללא בושה, ללא חיים עם כוח ואהבה.

לחיות עם גישה לחיוך גדול ולהיות הכי פלצן שבעולם, לדבר על
מלאכים ופרפרים ועל אנשים שכל הזמן חיים.

להיות אדם אחר בכל המובנים אדם לא אמיתי אבל כל כך נכון,

אדם לא מציאותי אבל קבור באדמה.

והוא צורח בורח למקום אחר שלא יציקו לו וקורא לאותה אחת שתחמם
אותו בלילות הקרים והעייפות שמשתלטת על הגוף והחיוך מופיע
ואומר לעולם שאני חיי, אני מת.

בעוד המון שנים אני רואה את עצמי בעולם ללא מוצא, בן אדם ללא
תכלית עם כלום בידיים, עם הראש בשמיים, והם מדברים כל כך הרבה
שהם נהפכים כבר למטומטמים, בדיוק כמו שאר האנשים, מביטים
ומשקרים בעולם שכל כולו בידיים שלי.

שכל כולו בידיים שלהם. בידיים שלו.

והמילים הרחוקות כבר נעלמו, וידיים הכואבות חזרו וברחו,
והשפתיים היפות רק מנשקות את הגוף המצולק, מחזיר אותו לחיים,
מלמד אותו את הכול מהתחלה.

ואולי במקום נסתרים אפשר למצוא את אותו אדם שהצליח וברח, חשב
שנכשל אבל הוא גדול, הוא חכם והידע שלו שובר את המוחות של
העולם. אבל הוא מפחד.

החשיבה השונה והנידוי, האי יכולת להתקיים מהרוק של עצמו וחיפוש
של הפיצול שלו רק הולך ומסתבך, עוד ועוד אבנים ושוב הוא נכשל
ומרים את הידיים.

ואולי במקרה ימשיכו החלומות ויגמרו החיים והוא ימשיך לשרוד,
הוא ימשיך להיות האדם שכולם מחזיקים ממנו, ימשיך להיות אדם
גדול וכל מה שהוא עשה בחיים זה לדבר, להגיד את מה שהראש שלו
חושב, להגיד את מה שהוא.

אנשים הגיבו באדישות, במכות ובשריפות. ניסו למחוק אותו מהאדמה
אולם הוא היה הרבה מעליהם, הוא הבין כל כך הרבה ושינה את העולם
אולם אף אחד לא הבין את זה, רק הדורות שלאחר מכן, הם הבינו את
גודל המעשים והמחשבות.

ואולי יום אחד גם הוא יהיה גדול, גם הוא יהיה בן אדם שווה כמו
אותו אדם, גם הוא יצליח להגיע למקומות גבוהים ואז הוא ישנה את
הדפים הצהובים של ההיסטוריה... ואז הוא ישנה את הכול.