כל פעם אני לוקח את הסם,
הסם הזה שנקרא אהבה.

כל פעם אני מרגיש בעננים
לא חולף רגע
ואני נופל על הפנים

נופל מאכזבה, נופל מהאהבה
אז ליבי נשבר וגופי איתו

לא יכול כבר
לא יכול לשאת את הכאב
ואת ההשפלה
לא יכול לשאת באהבה
בסוף ליבי ישרף
לא אוכל לכבותו  

הוא לא רק ישרף
הוא ישבר, הוא יתנפץ
הוא יתנפץ לחלקים זעירים
שבסוף לא אוכל להחזיר אותו
להחזיר אותו לשלמותו

לא מבין
לא מבין למה
למה אני חוזר על אותה טעות
הטעות של לקיחת הסם
הסם הזה
הסם שנקרא אהבה

"היא לא יודעת מהי אהבה"
"היא לא יודעת לאהוב"
ככה אני אומר
אומר לעצמי בבכי

ואז אני שוכח שזה לא היא
זה הסם הזה
הסם שאני לוקח הסם של האהבה

לא יכול להיפטר מהסם
הסוג של הסם הזה
כי אני מאוהב פשוט מאוהב

אני לא יודע
אני לא יודע איך נפטרים מהסם הזה
"איך נפטרים?"
"איך נפטרים?"
"תסבירו לי איך?"

ואז הבנתי שאני שקוע יותר מדי עמוק האהבה הזאת
באהבה שחשבתי שהיא לא תיגמר
אבל הסם נגמר, כן האהבה נגמרה

"אני רוצה להיפטר מהסם, מהאהבה"
אבל בלב אני לא רוצה להיפטר
לא להיפטר מהסם, לא להיפטר מהאהבה הגדולה הזאת

מקווה שהסם ישוב באותה צורה
עם אותו הלב והנשמה
מקווה...

אבל לא
הוא לא שב
אני מחכה
מחכה בחוץ בקור בקור הזה
בקור אבל לא סתם קור
אלא קור של חוסר האהבה!

ולא הוא לא שב, האהבה הגדולה הזאת לא שבה
וליבי אכן נשבר, וכמו שאמרתי הוא גם נשרף והתנפץ