קצת פלינדרומים (משפטים שנקראים אותו הדבר מההתחלה לסוף ומהסוף
להתחלה):

אפשר להתחיל לקרוא מהסוף.
====

חבר שראה אותך עוסק בטפלות הפלינדרומאית הזו בשקידה, שאל את
חבריו האחרים:
"הזיות שוא, או שתוי זה?"

והתשובה -  
"אלי! וזה ידידי... הזוי, לא?"

לך תסביר להם שזה בכלל לא בשליטתך:
"מישפט הפוך כופה, טפשים!"

לא פלא שהם נעלבים:
"מישפטים הפוכים מי כופה? מי טפשים???"

בשלב זה די ברור להם שמשהו הסתובב אצלך בראש, והם מנידים
בראשם: להגיד לו את האמת על עצמו?
"ולרוב של האיש המוזר הזה רזומה-שיא. הלשבור לו?"

לך תסביר להם שס"ה זה גם די מהנה (ולא תתאפק לדחוף פנימה
התחכמות):
"כף הלוא לקשקש. קל? או להפך?"

הרי בהחלט לא טריויאלי שצורה ותוכן יהיו קשורים יחד:
"אל תתלוננו. שלמישפט הזה יהיה פירוש קל - יש קשי! לקשור יפה
יהיה זה טפשי מלשוננו לתת, לא?".

עוד קצת טחינת מוח והנה, גם הם נשבו לעניין:
כי אהבת פלינדרום  מגניבה -  הבין גם מורד, נילפת בה.
איך?
========

עוררתי ביתר רוע

ומכאן אפשר להבין למה:
"הבן, יא בר-מות: נחירה - הרי חן-תום רב אין בה"

או גרסה אכזרית ושוביניסטית בעליל:
"קום! שאיך תאחל בוקר טוב, ורובוט רקוב, לח אתך? יא שמוק!"

בשביל האיזון פתק על השידה לנמה (סתם השמיצו אותה, היא לא
רובוט):
נשיקות. מה כיף היה פיך המתוק ישן.
=========

מי מת תמים?
=========

די! מכל קפה שחור רוחש הפק לך מיד!
========

כף הלא לזמר (רמז: לא להפך)
=======

בוקר רקוב!
=======

בוקר מעט הזוי, וזה טעם רקוב..
=======

ערבול עשית איתו? נו, זה מכאיב? השאר חתכי! תחילה שורי: הרי
אשת בוש אף כתבה "בתכף אשוב, תשאיר הירושה לי - חתיכת חרא
שהביא כמה זונות. יא תיש עלוב, רע!"

והסיבה האמיתית מתגלה כאן:

השיא: אשת בוש שוב תשא - אישה.
=====

טירה עתיקה בפולין-דרום .לילה. חדר אפל. ריח טחב לח בוקע
מקירות האבן העבים.  מבעד לחלון מצייר חרמש ירח דקיק צלליתה של
צמרת-עץ מתענה ברוח, מצליפה הלוך ושוב.  לפיד בוער מרקיד
צלליהן של שתי דמויות עטויות גלימות שחורות, ארוכות, רכונות על
גויל מתפורר ששוליו בלויים. מדי פעם מתגלגל במסדרון הדהוד של
אנחה חלושה, מלווה בשקשוק שלשלאות. פניה של אחת הדמויות
מכורכמת מכעס. ואז -  

יאמר ראש התא: "הסכת נא: כמו לכל יוצר, כך יופרשו לחדרו של
חרש (שרמז מלוכלך רע  כך ערך לכולם): זמר ששר חלש, ורד חלוש
רפוי. כך רצוי לכל. ומכאן תכסה את השאר, רמאי!".

======
"משה, זה זך כזה, זה שם!"
======
"חשבון המים, ימימה. נו? בש"ח!".
======

מעיין קטן נסתר בהרי ירושלים. פעם היה פינת אלוהים קטנה. אבל
עכשיו אלוהים כבר איננו שם. המשיח, ובעקבותיו עשרות חסידים
עירומים רוחצים מחליפים את מקומו, והתוצאה לפניכם:

מים שידי מלך המשיח (חי שמו) שמו שם,  מעט מהם עפשו. עקבנו:
כן, נכון! בקע ושפע מהם טעם משומש. ומשיח חי שם! הכל מידי
שמים...