ראיתי אותך מאחור,
ובתוכי ספירלה עגולה
בצבעים שונים, משתנים ואור.
וראיתי צדודית פניך
כמו הייתה מצוירת
ביד אמן - ביום אפור.
והבטתי בעיניך
עיניים של ילד בוגר,
שראו גם ירוק וראו גם שחור.
נשמתך נראית מטיילת סביב
לא מוצאת מנוחה בגופך שלך
משלחת זרועות לחבק - להגיב.
ואתה שואל מבפנים החוצה
ועונה מבחוץ פנימה
מנסה לסדר את עולמך הפורה
לפעמים קודח,
לעיתים בורח
וחיוך על שפתך עולה.
אוהב את האדם מסביב
ופחות את האדם שאתה.
נפשי יוצאת אליך
מוחי לומד אותך
זרועותיי עוטפות את התום שבך,
שמעט נראה עוד
כמעט לא נשמע עוד
קסם אגדות כזה.
כל-כך עושה לי חשק
לעצום את עיני
להיעלם איתך.