|
ראיתי אותך מאחור,
ובתוכי ספירלה עגולה
בצבעים שונים, משתנים ואור.
וראיתי צדודית פניך
כמו הייתה מצוירת
ביד אמן - ביום אפור.
והבטתי בעיניך
עיניים של ילד בוגר,
שראו גם ירוק וראו גם שחור.
נשמתך נראית מטיילת סביב
לא מוצאת מנוחה בגופך שלך
משלחת זרועות לחבק - להגיב.
ואתה שואל מבפנים החוצה
ועונה מבחוץ פנימה
מנסה לסדר את עולמך הפורה
לפעמים קודח,
לעיתים בורח
וחיוך על שפתך עולה.
אוהב את האדם מסביב
ופחות את האדם שאתה.
נפשי יוצאת אליך
מוחי לומד אותך
זרועותיי עוטפות את התום שבך,
שמעט נראה עוד
כמעט לא נשמע עוד
קסם אגדות כזה.
כל-כך עושה לי חשק
לעצום את עיני
להיעלם איתך. |
|
|
שלום אלוהים, זו
אנה.
כבר שבוע שלא
אוננתי מפאת
כבוד אל אחיותיי
לנפש- הנזירות.
וכל פעם שאני
רואה את מוביל
המיים, שני
דליים מכבידים
משקלו וזרועותיו
החסונות מתפקעות
מקושי המסע,
פשוט בא לי
לקרוע את חולצתו
ומכנסיו ולבצע
בו מין אוראלי
מהיר חושני
ופראי.
עד כאן להיום.
שלך, אנה
התמימה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.