אני מתגעגעת אליך.
אל העיניים האלה, שהכירו אותי טוב כל-כך.
שידעו מתי להגניב אליי מבט,
או חיוך,
או קריצה,
או לפעמים סתם -
לגעת בי.
ידעת שעיניים יכולות לגעת?
לא כל עיניים.
שלך כן.
אני אוהבת את העיניים שלך.
אני מתגעגעת אליך.
אל הקול שלך, שהרגיע אותי כשהייתי לחוצה.
ששידר לי שמחה,
או נחמה,
או לפעמים גם -
קצת עצב,
שליטף אותי באהבה וחשק.
ידעת שקול יכול ללטף?
לא כל קול.
שלך כן.
אני אוהבת את הקול שלך.
אני מתגעגעת אליך.
אל השפתיים האלה, שלמדו אותי מהר כל-כך.
שרפרפו לי על הצוואר,
המצח,
האף,
או לפעמים סתם -
מיזגו את הנשמות שלנו בנשיקה.
ידעת ששפתיים יכולות לעשות את זה?
לא כל שפתיים.
שלך כן.
אני אוהבת את השפתיים שלך.
אני מתגעגעת אליך.
אל הידיים שלך, שהחליקו עליי כאילו הייתי מים.
שפיסלו אותי -
כאילו הייתי חמר
וכזאת הייתי בידיים שלך.
הגדולות,
הבטוחות שלך.
אני מתגעגעת אליך.
אל כל כולך .
כי אתה כזה.
אתה.
כמו שאני אוהבת.