הבגרות רצחה את כל הילדים,
מתחת לעיניהם הופיעו שקים,
עד 2:00 בלילה התכוננו בקדחתנות,
וכל המיקודים נחטפו מהחנות,
אך לפתע פתאום,
באמצע היום,
קם משום מקום,
דבר ממש איום,
ברגע קטן אחד,
שונה החומר מיד,
וכל הילדים שלמדו עד עילפון,
גילו שהם עומדים בפני כישלון.
אז בשכונה, פרץ אסון,
כשכל החרשנים, צרחו בשיגעון,
לבחינה נותרה ,שעה אחת,
ואז אסון נוסף, לפתע נחת!
פתאום הבגרות במתמטיקה בוטלה,
ומערכת החינוך שכמעט וחוסלה,
אך על מנת להבטיח למורים את המשכורת,
הנחיתו על ראשינו עוד מתכונת!
"המתכונת בלשון בעוד דקה!"
הנחיתו העיתונים עלינו עוד מכה,
ולאלו מאיתנו שעשו את הבחינה,
ניתן לכם בחינה נוספת, אך שונה!
המצב מריח כמו תחתונים משומשים,
התלמידים בהיסטריה מבניינים קופצים,
אך היחיד שלא נתון בלחץ,
הוא האדם שכותב את שורת המחץ:

ואז לפתע, הוא הופיע!
ברכו ולחצו את ידיו של המושיע,
אביו החביב של כותב השיר,
נתן לו סטירה ומחלום אותו העיר.
וכל הילדים שלמדו עד חצות,
ששקדו, ולמדו, וכתבו נמרצות,
מצאו עצמם מוכנים למבחן,
(אני מקווה שבאמת קראתם עד כאן...)

אך בסופו של דבר הסתבר לכותב,
שנכנס להלם והחסיר פעימה בלב,
הוא שמט את העט, גופו רועד,
נוא שכח להתעורר והחמיץ את המועד.