והלוואי שיום אחד
אזכר ואצחק.
בכל הלבטים, בחשש הגדול
באי ודאות, בדמעות של אתמול
בפחד מהם, בפחד מעצמי
באמת, שבשקט סערה בי.
ובכל המחשבות שנשארו בגדר
בכל האנשים שהצליחו לערער
בי, שהמשכתי לעצמי לשקר
שפחדתי שהקושי יגבר.
ובכל הגאווה, שכל כך רציתי,
ובמוח אותה כה דחיתי.
בכרזות, בדגלים.
בלב, שלי לא התאים.
והלוואי יום אחד
שאצחק ואזכר,
ביחד איתך,
שתיהי לי לנדר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.