|
מפלס מי התהום
חובק את אדמת הגיר הצהובה
בחללים פעורים של מטה
ממגורות הרוח הקדומה.
השרכים נאחזים בגדות הנחל
שבלולים שחורים ודפניות
גולשים על פני האבנים החלקות
עכבישי מים ושפיריות ממעל.
הרוח נושבת בעננים
את אור הבוקר שבקע
מבעד לעצי הדולב העצומים
של שחר ילדותי.
רפאי האנשים החדשים והישנים
נעים בעשב הגבוה
לוחשים את שירת הארץ
בשורשי אהבתם.
|
|
|
ניסיתי לספור את
השערות בגב של
ישראל, אבל
התייאשתי. עברתי
לראש.
האשה הקטנה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.